מיגל אנחל בונארוטי. פסוקים של הגאון והמשורר

מיגל אנגל בונארוטי, אחד הגאונים האוניברסאליים הגדולים ביותר, עבר לחסד נצחי דווקא בעיר הנצחית יום כמו היום בשנת 1564. האם הוא אקספוננט מקסימלי מרשימת הגאונים הארוכה שהוא נתן רנסנס איטלקי. אדריכל, צייר ובעיקר פסל, תהוא היה גם משורר ראוי להערכה. ובאותה פן אני רוצה לזכור אותו עם אלה פסוקים.

מיכלאנג'לו המשורר

המורשת האמנותית שלו היא ללא תחרות. אי אפשר שלא להיות מופתע מדוד שלו, מפייטה שלו, ממשהו או מהציורים המופלאים בקפלה הסיסטינית בוותיקן. אבל הגאונות של מיכלאנג'לו טהוא הצטיין גם בשירה. הוא היה נלהב ומומחה בתחום קומדיה אלוהית, של דנטה, למי הוא כתב שירים. הוא חיבר גם פסוקים מרים שהתלוננו על העבודה המתישה שהייתה מעורבת בוועדת קישוט הקפלה הסיסטינית.

אבל הנושאים החביבים עליו היו אהבה, יופי, מוות, אלוהים, חיים וגם חטא, כמו גם כל מה שמשמעותו שמחה ואושר. שלהם סונטות הנושא השולט הוא אהבה עם נימה פטררכנית יותר של פסוקים מרים, קודרים ומיוסרים. אלה כמה מהם ושירים אחרים.

שירים וסונטות

העיניים שלי, התאוות לדברים יפים
כשנפש שלי כמהה לבריאותך,
אין להם יותר סגולה
תן לשמיים לשאוף, להסתכל על אלה.

מהכוכבים הגבוהים
פאר יורד
שמסית ללכת אחריהם
וכאן זה נקרא אהבה.

הלב לא מוצא יותר טוב
לגרום לו להתאהב, ולשרוף ולייעץ
ששתי העיניים הדומות לשני כוכבים.

***

אין לו את האמן הגדול או מושג

שהשיש עצמו לא ממית

בעודף שלה, אבל רק לכאלה לעיל

היד המצייתת לאינטלקט.

הרוע שברחתי והטוב שאני מבטיח,

בך, גברת יפה, אלוהית, מתנשאת,

אותן מסתירות; ולמה לא לחיות יותר,

אחרת יש לי את האמנות לתוצאה הרצויה.

אין בו, אם כן, אהבה וגם לא יופי שלך

או קשיות או הון או סטייה גדולה

אשמת הרוע שלי, הגורל או המזל שלי;

אם בלבך מוות ורחמים

אתה לוקח זמן, השנינות הנמוכה שלי

זה לא יודע, בוער, אלא למשוך את המוות משם.

***

אני רואה בעיניים היפות שלך אור מתוק,
שעם עיוורי אני לא יכול לראות;
אני נושא עם הרגליים משקל, מחובר,
מי משלי כבר לא נהוג.

אני עף בכנפיים חסרות הנוצה שלך;
בשנינותך לשמיים אני תמיד שואף;
לפי רצונך אני חיוור ואדום,
קר בשמש, חם בערפילים הקרים ביותר.

באהבה שלך יש רק שלי,
המחשבות שלי בלב שלך נעשות,
בנשימה שלך המילים שלי.

כמו שהירח עצמו נראה לי;
שעינינו בשמיים רואות אינן יודעות
אבל זה שמאיר את השמש.

***

לחזור לאן זה בא,

הנשמה מגיעה לגופך

כמו מלאך רחמים מלא כל כך

המרפא את השכל ומכבד את העולם.

השמש הזו שורפת אותי וחוטפת אותי,

ולא רק הפנים היפות שלך מבחוץ:

שלאהבה אין שום תקווה בדברים שחולפים

אם סגולה לא שולטת בו.

כנ"ל לגבי הגבוה והחדש,

שם הטבע מדפיס את חותמו ו

מזווג מן השמים;

וגם אלוהים לא מראה את עצמו, בחסדו, אחרת

יותר מאשר ברעלה קטלנית ויפה;

ואני אוהב אותו, את השמש, כי זה משתקף בו.

***

הוא ירד מהשמיים, וכבר במוות, אחרי
שראה את הגיהינום הצדיק ואת החסיד,
בחיים חזר להרהר באלוהים,
לתת לנו את האור האמיתי של הכל.

כוכב זוהר, שעם קרניו
הבהיר ללא סיבה את הקן בו נולדתי,
כל העולם הרשע לא יהווה פרס עבורו;
רק אתה, שיצרת אותו, יכול להיות כך.

על דנטה אני מדבר, כמה לא ידוע לו
העבודות נועדו לאותם אנשים אסירי תודה
שרק הצודק מונע טוב.

הלוואי שזה היה הוא! למזל כזה,
עם גלותו הקשה וגם מעלתו,
הייתי נותן את המשרה הכי שמחה בעולם.