הספר "היומן של אנה פרנק" מלבד היותו סיפור אמיתי אכזרי למדי על חייו של גיבורו, הוא יצר מחלוקות מסוימות כבר זמן מה. מהי "המחלוקת" שאתה גורם? באופן ספציפי, סכסוך משפטי בין אלה שמגנים כי העבודה חייבת להיות ליש"ט זכויות יוצרים (נכון לשנה הנוכחית, 2016) וה- קרן אנה פרנק של באזל בשוויץ, הטוענת לתוקף זכויות הפליטה של הספר.
במה מחזיקה קרן זו בכדי לאשר זאת בכוח כה רב? לדבריו האחרונים, שם הם סוף סוף הכירו בכך אוטו פרנק, אביה של אנה פרנק, היה מחבר משותף של כתבים כאלה ולא רק עורך כפי שהיה ידוע עד כה. לכן, זכויות היוצרים לא יפוגו השנה. על פי החוק בתוקף בהולנד, זכויות היוצרים על יצירה פוקעות 70 שנה לאחר מותו של הכותב. אם נעשה מתמטיקה, אנה פרנק נפטרה במרץ 1945 במחנה הריכוז הגרמני ברגן-בלזן. אך אביו, אוטו פרנק, נפטר בשנת 1980. מסיבה זו דורשת הקרן לעבוד זאת להישאר תחת זכויות יוצרים עד 2050.
העיתון האמור נותח על ידי מיננה בקר, אחד מומחה לקליגרף, שאישר שכל כתיבת העיתון שייכת לאותה יד. אבל אחרי זה, cartas סיפורים אותנטיים שאנה פרנק כתבה בילדותם חברים (אלה פורסמו בארה"ב). ללכתב היד של מכתבים אלה יש מראה רגיל של ילדה בת 10 או 12, שונה מאוד מ"כתב היד המקורי ", שכתב היד שלו הוא מאדם מבוגר בהרבה.
אז מי באמת כתב "היומן של אנה פרנק"? האם הילדה עצמה לא הייתה כמו שמכרו אותנו עד עכשיו? האם אנשים כל כך אכזריים שבמכירת ספר הם מייחסים את הסבל האמיתי והלא בדיוני שילדה בת 12, כמו מאות אלפי אנשים, סבלה באותם מחנות ריכוז? יכול להיות…
קטעים מהספר
(יולי 8 1942) - אמא הלכה לבית ואן דאן כדי לראות אם נוכל לחיות ממחר, המחבוא שלנו. הוואן דאן יסתתר שם איתנו. נהיה שבע. בחדר השינה שלנו מרגוט התוודתה בפניי שהזימון לא נועד לאבא אלא לעצמה. שוב מפחד התחלתי לבכות. מרגוט היא בת שש עשרה. אז הם רוצים לתת לבנות בגילן ללכת לבד! למרבה המזל, כמו שאמא אמרה, הוא לא ילך.
(19 נובמבר 1942) יכולנו לעצום עיניים מכל הסבל הזה, אבל אנחנו חושבים על אלה שהיו יקרים לנו, ושעבורם אנחנו חוששים מהגרוע ביותר, מבלי שנוכל לעזור להם. במיטה החמימה שלי אני מרגיש פחות מכלום כשאני חושב על החברים שהכי אהבתי, נעקרים מבתיהם ונופלים לגיהינום הזה. אני חושש להרהר שאלה שהיו כל כך קרובים אליי נמצאים כעת בידי התליינים האכזריים ביותר בעולם. מהסיבה היחידה שהם יהודים.
(5 ינואר 1944) קיטי יקרה: מה שקורה לי נראה נפלא: לא רק השינויים הגלויים בגופי, אלא מה שקורה בתוכי. אני אף פעם לא מדבר עם אף אחד על הדברים האלה, ולכן אני חייב לספר לך אותם. בכל פעם שיש לי מחזור רק שלוש פעמים - יש לי הרגשה לשמור על סוד רך מאוד, למרות הכאב ואי הנוחות. לכן למרות שבאופן מסוים זה גרור, אני רוצה שהסוד הזה יחזור על עצמו. לפני שהגעתי לכאן חוויתי באופן לא מודע תחושות דומות, מכיוון שאני זוכר שביליתי את הלילה בבית של חברה, היה לי את הדחף שלא ניתן לעמוד בפניו לנשק אותה, מה שבוודאי עשיתי. הייתי מאוד סקרן לגבי גופו, שמעולם לא ראיתי. כהוכחה לידידותנו, ביקשתי שתחוש זו את שדיה של זו, אך היא סירבה. בכל פעם שאני רואה דימוי של אישה עירומה, כמו למשל ונוס, אני באקסטזה. היא נראית לי כל כך יפה להפליא שקשה לי לעצור את הדמעות. אם רק היה לי חבר!
סיפורה של אנה פרנק (סרט)
אם אתם אוהבים קולנוע, כאן תוכלו לראות את הסרט שנוצר על חייה של הילדה:
יש אנשים שצריכים להיות כולם, אוניברסליים ואנה היא.
מי שמפקפק באנה פרנק מקנא משום שאותה קריאה נראית הרגשה של ילדה שגבר הולך לדבר על המיניות שלו. אנה פרנק הבורה היא הכותבת
קראתי את העיתון הרבה לפני שלמדתי על המחלוקת הזו. כשקראתי את זה, לא יכולתי שלא לחשוב שהיומן הזה, דרך הביטוי שלה, דרך החשיבה הזו, לא היה אופייני לילדה בגילאי 13 עד 15.
למרות שבתחילה ייחסתי את זה לתרגום, הרעיון שיש חתול נעול תמיד נשאר בי.
לקרוא למישהו שחושב על ספר בור זה לא נכון. כל ספר משאיר רגשות ועל המחבר חושבים. לפעמים אנחנו לא מתמקדים רק בסיפור או בסיפור.
לא נשלל שזו הייתה מניפולציה גסה, לאורך ההיסטוריה היו מאות אם לא אלפי מקרים של הונאה ספרותית במטרה פשוטה של רווח והעיתון ההוא, אם כן, נתן לאוטו פרנק הרבה, הרבה כֶּסֶף.
מעל הכל יש לי 2 ספקות שהיהודים שהגיעו למחנות הופשטו מכל החפצים, כולל הבגדים, אז איפה החביאו את היומן? הפשטת חפציהם מהיהודים לא נאמרת או מאושרת על ידי, אלא על ידי אלפי היהודים ששרדו את השואה והתמזל מזלם לספר את סיפורם לעולם.
וספק נוסף שלי הוא איך אביה של אנה פרנק יכול היה לזכור, אם לא את כולו, את רוב היומן, עם היחס הבלתי אנושי שקיבלו היהודים, אני בספק רב שאחרי זמן קצר הוא הצליח לזכור אפילו חלק קטן מהיומן, ועוד יותר אחרי שנתיים של זיכרונות.
אז אני לא מכחיש את השואה בכלל, זו עובדה שאין עליה עוררין שאין לה דיון אפשרי, אבל יש לי ספקות לגבי ה"יומן" הזה. יכול להיות שאנחנו עומדים בפני הונאה ספרותית אפשרית נוספת שהרוויחה הרבה כסף על חשבון הקשיים והסבל של ילדה.