עברה כשנה מאז שקראתי דרקולה de בראם סטוקר. אני אוהב סיפורי ערפדים, ומאז אהבתי אותם עוד יותר. האמת היא שיש חלק מהסיפור שהופך קצת כבד, אבל אתה צריך לזכור שמדובר ברומן אפיסטולרי שנכתב בשנת 1897. בכל מקרה, כשאתה עובר על הדפים האלה ומתחיל להבין איך חשוב שהמידע שנאסף, הרומן מתחיל לגדול בהתרגשות, תככים ואקשן.
ואסור לי להיות היחיד שמצא את הסיפור הזה מרגש, כי מהדורה חדשה שאוירה על ידי פרננדו ויסנטה, וזו לא הפעם הראשונה שמישהו דואג להמחיש את העבודה הזו. בהמשך אספר לכם עוד על המהדורה החדשה הזו.
ממלכת קורדליה היא הוצאת הספרים שהשיקה את הגרסה המאוירת החדשה הזו של דרקולה, הכוללת את התרגום שביצע חואן אנטוניו מולינה פויס בשנת 1993 וקדמת הקדמה של הסופר לואיס אלברטו דה קואנקה.
לאס יצירות אמנות הם מלאים ב חוּשָׁנִיוּת ומשקפים את מתח מיני משתקף בקטעים רבים בספר, והם גם משקפים באופן מושלם את קודר שעוטף את כל הסיפור.
במהדורה שקראתי אז לא היו איורים, למעט תיאור של דרקולה בגרסתו הצעירה על העטיפה. ולמען האמת, אשמח לקרוא את הרומן שוב בגרסה המאוירת הזו, אם זה היה הגרסה המחודשת של סרט ישן.
המהדורה החדשה הזו של דרקולה של סטוקר כוללת 544 עמודים ומחירה הוא 29,80 אירו.
