כרמן הרוזן אבלן. יום השנה להולדתו. שירים נבחרים

צילום: כרמן קונדה. RAE

כרמן הרוזן אבלן נולד בקרטחנה (מורסיה) בתאריך 15 אוגוסט של 1907. הוא עבד בתור מורה כפרית וכן ייסד את האוניברסיטה העממית בעירו. היא הייתה חברה של אזורין, חואן רמון חימנס, מיגל הרננדס, מריה צ'גרה, או ויסנטה אלכסנדרה ואנטוניו בוארו ואלחו. הוא למד ספרות אצל דמאסו אלונסו ו פרסם פרוזה ופסוק. האם ה האישה הראשונה שנכנסה כאקדמיה מלאה באקדמיה הספרדית המלכותית בשנת 1979 ותפוס כיסא K. בין יצירותיו ישנם כמה כותרים חי מול המראה שלך (רומן) או אני נושף שהולך ולא חוזר (סיפורים). אלה כמה שירים נבחרים כזיכרון לזכרו.

כרמן קונדה אבלן - שירים נבחרים

לה אנטרגה

כי הגוף
כל הגוף מחסה על החיים
האומניפוטנציה האפלה אך המהוללת שלה,
זה תמיד כאן, זה תמיד יהיה.
ומי שאוהב ומי שרוצה, רוצה
להחזיק ולמסור חזקה.

ערב ולילה, שחר או בוקר,
אהבה, אהבה תובעת את הגוף
בהליכה אפלולית, או סוערת
על ידי שביל מלא לבה:
הנצח הקודר שנותן חיים
מוות מוטבע.

הר געש קפוא; האם הם אוקיינוסים
צלול ומסוחרר
בזעם למות בזמן שאני אוהב?
כי זו המשלוח של מי שאוהב:
קטסטרופה רודנית.

האם אני כזה, האם אני זה, הוא תוהה,
צומח מצמת דרכים פראי,
חי מתוך מותי שאני מציל,
בזעם למות כשאני אוהב?
הגוף מקשיב בענווה פנימה
ועוד אני נחנק בשאלה.

כמה שלמה ההתעוררות. כבר מתפשט
הפלישה לעצמו, הגוף נאנח.
הים חוזר בטענה שהוא סופג
ושוב מתמוטט ומתאושש.

גשם במאי

כמה יפה אתה, חסר השינה!
זה לוקח אותך ומעצב לך רוח מתוקה
מעל גנים ופסלים.
הגוף שלך הוא של ונוס על החוף
לנצח ים בתוך עלות השחר.

בוא אליי תמיד, תפרגן לי.
חג העלים על ענפיו
חולמים דקים מוותרים עליך
שבתנועה עולים אשכולות.

אין לי פרח... רק את תא המטען שלי
מכיל פעמון לפירות.
גשם שאני מהרהר בו, מלנכולי:
אל תגדל בשבילי אני חי מוצף.

כל העיניים

מבטים הם עצים שמאבדים את העלים שלהם.
צריך לחדור לקומפקט,
לקדוח את התעלומה כדי לגלות את האדמה
מכוסה צפצפה, בוקיצה,
של ארזים עם רגלי רשת.

הצמחייה ההדוקה משפילה תחת משקל הזמן
השפע הזוהר שלו, של אתרים לחים...
אה הבלאגן הממהר
של הענפים, של המבטים
חותכים את עצמם מהגזעים שלהם!

סתם משהו, רק אדי החומצה שמתרחבים
השיניים של העדר הבלתי פוסק
כשהוא נושך את הדשא...
עשן בלתי נראה של ירק קרוע,
פלומת ריחות חמימה.

אנחנו מאבדים אותם, חותכים אותם מחוסרי הכרה
של הרהור ארוך.
ונשארנו בארצות המדבר,
על חופים מושחתים,
בנווה מדבר מזוייף ללא מים או עצי דקל.
למה, עד מתי, באיזו שעה
כל המבטים האלה יפגשו באורה תזזיתית,
להפוך לקרן סופית קצרה?

הרצפה החלקלקה הזו,
הגאות של העלים שהיו עיניים
היצמדות לדברים, לישויות, לאשליית הראייה!

אהבה ראשונה

איזו הפתעה הגוף שלך, איזו עזות בלתי ניתנת לתיאור!
להיות כל זה שלך, להיות מסוגל ליהנות מהכל
בלי שחלמתי את זה, בלי אי פעם
תקווה קלה תבטיח אושר.
אושר האש הזה שמרוקן את הראש שלך,
שדוחף אותך אחורה,
מפיל אותך לתהום
שאין לו מידה או עומק.
תהום ורק תהום
ממך למוות!
הזרועות שלך!
הזרועות שלך זהות לימים אחרים,
ורועד וסוגר סביב גופו.
החזה שלך, זה שנאנח, זר, מזועזע
של דברים שאתה מתעלם מהם,
של עולמות שמניעים אותו...
הו החזה של הגוף שלך, כל כך מוצק וכל כך רגיש
שערפל עושה אותו מעונן
ונשיקה חודרת אותו!
אם אף אחד אי פעם לא אמר שהם כל כך אוהבים אחד את השני!
האם אתה יכול לצפות שהשיער שלך ישרף,
שכל מה שאתה ייפול כמו אש
בצעקה ללא מספר,
מרכס הרים שצעק עם עלות השחר?

אפר אותך מתישהו? אפר את הטירוף הזה
מה עושים עם החיים החדשים שצמחו בעולם?
אתה אף פעם לא נגמר, אתה אף פעם לא מכבה!
הנה לך האש, זו שתופסת הכל
לשרוף את השמים להרים את הארץ.


היה הראשון להגיב

השאירו את התגובה שלכם

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*

*

  1. אחראי לנתונים: מיגל אנחל גטון
  2. מטרת הנתונים: בקרת ספאם, ניהול תגובות.
  3. לגיטימציה: הסכמתך
  4. מסירת הנתונים: הנתונים לא יועברו לצדדים שלישיים אלא בהתחייבות חוקית.
  5. אחסון נתונים: מסד נתונים המתארח על ידי Occentus Networks (EU)
  6. זכויות: בכל עת תוכל להגביל, לשחזר ולמחוק את המידע שלך.