כיפה אדומה

מקור הגרסה הידועה ביותר של כיפה אדומה מתוארך לאוסף חשבונות בעל פה מהמאות ה -XNUMX וה -XNUMX. הכרך המוקדם ביותר שנרשם משנת 1697, ומאופיין בחלקים גסים למדי של הנרטיב. מאוחר יותר, האחים גרים לקחו על עצמם לגהץ את הפרטים האכזריים האלה, כמו גם את הקטעים האירוטיים שנכללו בגרסאות המוקדמות של המחזה.

כמו כן, האריסטוקרט הצרפתי צ'ארלס פרולט הוסיף מוסר (שלא התחשב עד אז) על מנת להבהיר את האזהרה לילדות לגבי הסכנות שבאמון על זרים. האחים גרים התייחסו גם לטקסט שכתב לודוויג טייק באוסף שני שכותרתו כיפה אדומה, פורסם באוסף הסיפורים הקצרים שלו Kinder- und Hausmärchen.

האחים גרים ביוגרפיה

נולד למשפחה בורגנית בגרמניה, יעקב (1785-1863) ווילהלם (1786-1859) היו הבכורים מבין שישה אחים בסך הכל. הם סיימו תואר במשפטים באוניברסיטת מרבורג. שם הם יצרו קשרים של ידידות קרובה עם המשורר קלמנס ברנטאנו וההיסטוריון פרידריך קרל פון סביני, חברויות שיהוו המפתח ליצירות האוסף שלהם.

ברנטאנו היה גם פולקלוריסט, כנראה שהשפעתו הייתה המפתח בקריטריון של האחים גועשים לגבי עליונות הנרטיב העממי על פני ספרות תרבותית. וילהלם גרים התמסר בעיקר לעבודות מחקר על תרבות ימי הביניים. מנגד, יעקב בחר במחקר המוקפד של הפילולוגיה של השפה הגרמנית.

הם עברו לאוניברסיטת גטינגן בשנת 1829. ואז, משנת 1840 ואילך, הם נשארו בברלין כחברים באקדמיה המלכותית למדעים.. מלבד אוספי הספרות הנודעים שלהם, האחים גרים פרסמו טקסטים דידקטיים (פדגוגיים) ועבודות הקשורות למחקר לשוני. למעשה, הם הפכו לקודמים לכרך הראשון של המילון הגרמני, ובשל מורכבות השפה היא לא הושלמה רק בשנות השישים.

כיפה אדומה מאת צ'רלס פרו

לגרסה זו של המאה השבע עשרה יש אינדיקציות ברורות לאימוניות האצולה של חצר לואי ה -XNUMX - שאליו השתייך פרו - בשילוב עם כמה אלמנטים מהמסורת העממית הצרפתית. המסר העיקרי של הטקסט הוא להפחיד ילדים פזיזים או שובבים מאוד על ידי ייצוג הזאב כסכנה ממשית.

עם זאת, כיפה אדומה פרו לא הופנתה במיוחד לילדים, כי לחברה הייתה גישה שונה מאוד לילדות מהיום. דמות הזאב כאיום ממשי נובעת ממותם של רועים קטנים בגלל כלבים (נפוץ מאוד באותם זמנים). כמו כן, הזאב הוא התייחסות מפורשת לגברים מרושעים, עם רצונות מרושעים כלפי בנות.

סיכום גרסת האחים גרים

הסבתא החולה והזאב

הגיבורה של כיפה אדומה קיבלה את שמה מהכיפה האדומה שהיא תמיד לבשה. בתחילת הסיפור היא הייתה ילדה מאוד נאיבית ואוהבת, קשורה במיוחד לסבתה. יום אחד סבתה חלתה, אז אמה של כיפה אדומה ביקשה ממנה להביא לה סלסלת אוכל. אבל בדרך זאב החל לעקוב אחריה ולחקור אותה. הילדה הסבירה שהיא הולכת לבית סבתא שלה להביא לה אוכל בגלל שהיא חולה.

הטריק של הזאב

הזאב הציע שאם תביא כמה פרחים, סבתה תשמח עוד יותר לראות אותה. ואז, כיפה אדומה הוסחה בשמחה לקטוף פרחים בזמן שהזאב עשה את מהלכו. כשהגיעה ליעדה היא פתחה את הדלת; מודאגת, היא התקשרה לסבתא שלה ... אף אחד לא ענה, אז כיפה אדומה הלכה לחדר, שם מצאה את הזאב בתחפושת על המיטה.

לאחר הדיאלוג המרמז (על האוזניים, העיניים, האף והפה של הזאב) שידוע לכל הילדים במשך דורות, בסופו של דבר הזאב אכל את הילדה. ואז החיה הרעה תנומה עמוקה מאוד.

ההצלה המופלאה

צייד שעבר ליד הבקתה שמע את נחירות הזאב והלך לירות בו ברובה הציד שלו, אבל הוא התאפק בחשיבה שגברת הבית אולי נמצאת בפנים. ואכן, באמצעות פתיחת בטן הזאב הנרדם הצליח הצייד לחלץ את סבתא וכיפה אדומה. מיד אחר כך הוא מילא את הבטן באבנים והכלב מת ממשקלן. לבסוף, בגרסת האחים גרים יש ניסיון שני של זאב שניסה שוב להטעות כיפה אדומה ... אבל הילדה וסבתה הובילו את הזאב בריח האוכל למלכודת מוות, שלאחריו. , אף אחד אחר לא ניסה לפגוע בהם שוב.

ניתוח ונושאים של כיפה אדומה

שינויים בסיום והתחזות להיבטים אירוטיים

השינויים הברורים ביותר שביצעו האחים גרים הם תוספת של סוף טוב והדרת החלקים הארוטיים יותר. זאת בהשוואה לגרסאות הקודמות ועם פרסום צ'רלס פרו. אם כי נשמר ההקשר הסאב-לימינלי של השיחה "החושית" בין הזאב לכיפה האדומה.

ההתמדה של תכונות פופולריות

הנושאים העממיים המייצגים ביותר בכל הגרסאות של כיפה אדומה הם שייכים למגוון ההפגנות הפופולריות. האינטרטקסטואליות באה לידי ביטוי בצורה ידועה לשמצה לאורך כל היצירה, שכן אותן דמויות נותרות במצבים שונים לאורך כל סיפוריה בעל פה ופרסומיה הכתובים. באותו אופן, נצפתה שפה מדברת המאפיינת יותר את המעמדות העממיים מאשר של האליטות האירופיות העשירות.

הקסם האמיתי

לכן, היסוד הדמיוני והעל טבעי לא יכול להיות חסר. (לדוגמא: כשהצייד פותח את בטנו של הזאב ומקבל כיפה אדומה בחיים עם סבתה). באופן דומה, האנשה של הזאב היא גם ייצוג של איום אמיתי של הזמן וגם מטאפורה להתנכלות לגברים עם כוונות סוטות כלפי בנות.

ה"יין יאנג "הנוכחי

כיפה אדומה מכיל את הסמליות האופיינית לספרות הילדים למחלוקת הנצחית בין טוב לרע, מגולם על ידי הילדה והזאב. ברור כיפה אדומה מייצגת את כל התמימות והנאיביות של הילדות. לעומת זאת, הזאב בזוי לחלוטין, מרושע וחמדן. בנוסף, סיפור זה נוגע לנושא הבגרות כאשר הוא מסביר את השלכות חוסר הציות של הבת על התעלמות מאמה.

מוסר ההשכלה של למידה יישומית

צומת חוסר הציות הופך ללמידה בסוף גרסתם של האחים גריםובכן, כאשר זאב שני מופיע, כיפה אדומה וסבתה מוכנים לדאוג לעצמם. אמביציה היא עוד אחד מהנושאים המתוארים, המשתקף בזריזות יתר של הזאב, שלא מרוצה מאכילת סבתו, זולל גם כיפה אדומה.

הורות מיושנת גרוע

כפרט חשוב, ניתן לפרש כי אמה של כיפה אדומה היא דמות רשלנית למדי לשליחת בתה לבדה ליער.. בהרכב האחים גרים, תמיכה טובה בבניית הדמויות המשניות, מכיוון שכאשר מנתחים את הסבתא ידוע לשמצה על מצבה של האדם הפגיע, הזקוק לסיוע בכדי להבטיח את רווחתה.

הגיבור

מעשיו הרעים של הזאב מובילים אותו בהכרח אל מותו בידי גיבור שותק (שיכול לסמל אב ודמות מגוננת): הצייד. המסר הגלום האוניברסלי של כיפה אדומה זהו "אל תדבר עם זרים", לכן זה היה נרטיב שחצה גבולות, זמנים ומעמדות חברתיים.