רפאל מונטסינוס. יום השנה למותו

רפאל מונטסינוס היה משורר סביליה יליד 1920. היום מציין חדש יום השנה שלו מוות וכדי לזכור את זה שם זה הולך מבחר שירים מעבודתו.

רפאל מונטסינוס

לאחר שבילה את שנותיו הראשונות ואת התבגרותו בסביליה, הוא התיישב מדריד בתחילת שנות ה-40. גם שיריו הראשונים הם מאותה תקופה. הוא זכה במספר פרסים ספרותיים כמו Ateneo de Madrid, Ciudad de Sevilla או ה- ספרות לאומית. והוא גם נבחר לבן האהוב של אנדלוסיה.

כמה כותרות של עבודתו הם בלדת אהבה תחילה, אנתולוגיה פואטית o זמן בזרועותינו. וכמה מבקרים רואים בו ברמת ארצו גוסטבו אדולפו Bécquer.

רפאל מונטסינוס - שירים נבחרים

אגדה של עץ הלימון

מתחת לעץ הלימון
הילדה אמרה לי:
-אני אוהב אותך.

והתחלתי לחשוב
זה היה טוב יותר מהקרום.
זרקתי את פירורי הלחם.

מתחת לעץ הלימון
הילדה נתנה לי את הנשיקה שלה
ראשית.

ויחד צפינו בסתיו
הלימונים על האדמה,
ליד עלות השחר.

מתחת לעץ הלימון
הילדה אמרה לי יום אחד:
-אני גוסס.

ואני כבר לא יודע לאן ללכת
שמטע הלימון מזכיר לי
החן של הפרופיל שלך.

לנער

כי בדמך היה
שבעה עשר סוסים דוהרים,
בחטא הבשר המתוק
אתה ואני נפגשים
שאהבה חוזרת פתאום יום אחד,
בדיוק כמו שהעץ חוזר
מהחורף העקר ועד הירוק ביותר
שקר קיץ.

כי בדמך היה
שבעה עשר סוסים דוהרים,
ללב שרצית
תגיע ונשארת בידיים שלי.
הלב שלי הוא רק חדר
מהלב. השארתי את זה נשכח
בארץ אדומה של מטעי זיתים
שבו הכל ברור יותר
תן לו להתייפח. זה משרת רק אותי
לאהבה רחוקה

אבל מדדתי את הגוף שלך עם הנשיקות שלי
הנשיקות שלך עם השפתיים שלי,
לירחים הגבוהים של שדיך
הייתי משורר רומנטי
כי בדמך היו שבע עשרה
סוסים דוהרים

אלגיה לפני דיוקן ילדותי

למה כל כך רציני, תגיד לי, עם היד שלי על המצח שלך,
מלח בלי ים להפליג? כמו עכשיו,
ללב היה חלום מתבגר
וגבר -זה לא משנה.-. שוקע בזמן הלא נכון

שש השנים שלך ידעו שאלוהים נתן לי
אור שלא נגמר ועולם שאני לא רוצה.
כבר התגברת מאהבה ומאוהבת.
אתה מת על אותם דברים שאני מת.

המבט העצוב הזה -המבט שלי- מלמד אותי
שהייתה לך חזות של כל מה שבא אחר כך.
נשארת בקרטון הקטן הזה,
הסתובבתי בעולם. השאר, אתה מבין.

לטרילה

שקר לי אהבתך, עכשיו
שאני מאמין בך על המיטה,
בזרועותיי ההדוקות
הדם שלך בשעות הלילה המאוחרות
בקרוב, השחר מגיע!
שקר לי, אהוב, שקר לי
שאני אתחרט על זה.

אוי, כמה עצוב לראות אותך
מנסה להפחיד אותי
עם אש נוספת חטא
זה לעזוב אותך ולא לקבל אותך.
תראי, ילדה, המוות הזה
תמיד סיפרתי לו עליך...
ואני לא אתחרט על זה.

לך על שפתי ימין,
עכשיו שאף אחד לא מסתכל עלינו,
לקראת השקר המתוק
מורם מהשדיים שלך.

השפתיים שלי נשארות פשוקות,
עכשיו שאף אחד לא רואה אותנו
ואני אתחרט על כך.

אני לבד אחר הצהריים. אני מסיט את מבטי...

אני לבד אחר הצהריים. אני מסיט את מבטי
רחוק נואשות לְהִשָׁאֵר
באוויר המילים האחרונות
של האוהבים שהולכים משם.

העננים יודעים לאן הם הולכים, הצל שלי
היא לעולם לא תדע לאן האהבה לוקחת אותה.
האם אתה שומע את העננים חולפים, תגיד לי, אתה שומע
מחליק על הדשא עצבותי?

אף אחד לא יודע מה אני אוהב. אף אחד לא יודע
שאם באה האהבה היא הביאה את צערה.
אני לבד אחר הצהריים ואני מסתכל רחוק.
אני לא יודע מאיפה אתה מגיע לוורידים שלי.

אתה עוזב את הידיים שלי, לא הנשמה שלי.
אנחנו מפרידים הרים, רוחות, תמרים.
אהבה, כשאנחנו הכי פחות מצפים לזה,
רואים אותנו בהיעדר.

אני בבדידות. אני מסתכל למרחקים
להחשיך את אחר הצהריים ואת העצב שלי.
אני חושב עליך ואני חושב
שאולי בבדידות גם אתה חושב עלי.

מקור: קול נמוך