Ramón M.ª del Valle-Inclán. יום השנה להולדתו. שברים

רמון מריה דל ואלה אינקלן הוא נולד ביום כמו היום בשנת 1866 בוילנואבה דה ארוסה. הוא היה חלק מה- הדור של 98 ויצירתו הענפה (הוא טיפח תיאטרון, שירה, הסיפור והרומן) ממוסגרת בתוך המודרניזם. פיתח וקידם את השיחה גרוֹטֶסקִי, עם אורות בוהמיים בתור התואר המייצג והמפורסם ביותר. הוא גם חתם על תארים כמו מילים אלוהיות, דגלי רודן o יום שלישי של הקרנבל. זה א בחירה שברים לזכור.

Ramón María del Valle Inclán - שברים

גינה מוצלת

רק הבחנתי צל כשהתפללתי מתחת למנורה בכנסייה: זו הייתה אמי, מחזיקה ספר פתוח בידיה וקוראת בראש מורכן. מפעם לפעם הניפה הרוח את מסך החלון הגבוה. ראיתי אז בשמיים, כבר חשוכים, את פני הירח, חיוורים ועל-טבעיים כמו אלילה שיש לה את המזבח שלה ביערות ובאגמים... פחדתי כמו שלא הייתי מעולם, אבל לא רציתי אמי ואחיותיי חשבו שאני פחדן, ואני עמדתי בלי נוע באמצע האולם, עיני נעוצות בדלת הפתוחה למחצה. אור המנורה הבהב. למעלה וילון חלון התנדנד, והעננים חלפו על הירח, והכוכבים נדלקו ונכבו כמו חיינו.

סונטת סתיו

הגעתי לחדר השינה שלו, שהיה פתוח. שם החושך היה מסתורי, מבושם וחם, כאילו שמר על הסוד האמיץ של הדייטים שלנו. איזה סוד טרגי הוא חייב לשמור אז! זהיר וזהיר השארתי את גופתה של קונצ'ה שוכבת על מיטתה והלכתי משם בלי רעש, ליד הדלת הייתי חסרת החלטה ונאנחתי. פקפקתי אם לחזור ולשים את הנשיקה האחרונה על השפתיים הקפואות: עמדתי בפיתוי. זה היה כמו קפדנות של מיסטיקן. חששתי שיש משהו חילול קודש במלנכוליה ההיא שהכריעה אותי אז. הניחוח החם של חדר השינה שלה הדליק בי, כמו עינויים, את הזיכרון החושני של החושים.

אורות בוהמיים

סצנה XNUMX

מקס: דון לטינו דה היספליס, דמות גרוטסקית, אני אנציח אותך ברומן!
דון לטינו: טרגדיה, מקס.
מקס: הטרגדיה שלנו היא לא טרגדיה.
דון לטינו: ובכן, משהו יהיה!
מקס: האספרפנטו.
דון לטינו: אל תעוות את הפה שלך, מקס.
מקס: אני קופא!
דון לטינו: קום. בוא נצא לטייל.
מקס: אני לא יכול.
דון לטינו: תפסיק את ההפגנה הזו. בוא נצא לטייל.
מקס: תן לי את הנשימה שלך. לאן נעלמת, לטינו?
דון לטינו: אני לצידך.
מקס: מאז שהפכת לשור, לא יכולתי לזהות אותך. תן לי את נשימתך, שור המהולל של אבוס הבלניטה. מאג, לטינו! אתה הלטר, ואם אתה מודה, שור האפיס יבוא. נילחם בו.
דון לטינו: אתה מפחיד אותי. אתה צריך להפסיק עם הבדיחה הזאת.
מקסימום: אולטראיסטים הם מזויפים. הגרוטסקה הומצאה על ידי גויה. הגיבורים הקלאסיים יצאו לטיול בסמטת החתול.
דון לטינו: אתה קמצן לחלוטין!
מקס: הגיבורים הקלאסיים המשתקפים במראות הקעורות נותנים את האספרפנטו. את המשמעות הטרגית של החיים הספרדיים אפשר למצוא רק עם אסתטיקה מעוותת באופן שיטתי.
דון לטינו: מיאו! אתה תופס את זה!
מקס: ספרד היא עיוות גרוטסקי של הציוויליזציה האירופית.
דון לטינו: יכול! אני מעכב את עצמי.
מקסימום: התמונות היפות ביותר במראה קעורה הן אבסורדיות.
דון לטינו: מסכים. אבל משעשע אותי להסתכל על עצמי במראות ב-Calle del Gato.
מקס: ואני. העיוות מפסיק להיות כאשר הוא נתון למתמטיקה מושלמת. האסתטיקה הנוכחית שלי היא לשנות את הנורמות הקלאסיות עם מתמטיקה במראה קעורה.

הנוסע

החיים שלי שבורים! בקרב
של כל כך הרבה שנים הנשימה שלי מתפנה,
והגאים חשבו למטה
רעיון המוות, שרודף אותו.

הייתי רוצה להיכנס לתוכי, לחיות איתי,
להיות מסוגל לעשות את הצלב על המצח שלי,
ובלי להכיר חבר או אויב,
להפריד, לחיות באדיקות.

איפה פשיטת הרגל הירוקה של הגובה
עם עדרים ומוזיקאים רועי צאן?
איפה ליהנות מהחזון הטהור כל כך

מה הופך נשמות ופרחים לאחיות?
איפה לחפור את הקבר בשלום
ולהכין לחם מיסטי עם הכאבים שלי?


היה הראשון להגיב

השאירו את התגובה שלכם

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*

*

  1. אחראי לנתונים: מיגל אנחל גטון
  2. מטרת הנתונים: בקרת ספאם, ניהול תגובות.
  3. לגיטימציה: הסכמתך
  4. מסירת הנתונים: הנתונים לא יועברו לצדדים שלישיים אלא בהתחייבות חוקית.
  5. אחסון נתונים: מסד נתונים המתארח על ידי Occentus Networks (EU)
  6. זכויות: בכל עת תוכל להגביל, לשחזר ולמחוק את המידע שלך.