חצי נִשׂגָב. חצי עולם של חגים והחצי השני עצלן גם בשגרת יומו. חום, עצלות, רוגע, טבע, ים, שמש, הרים, ערבים ארוכים, זריחות ... סביבה שתורמת ל קצת שירה. מהטובים, מהטובים. רק כדי להרגיש את הבאג הזה ולחפש עוד. ובכן למה לא לנקוט שניים מגדולי המשוררים של המאה ה -XNUMX. אנגלי וצרפתי. אָדוֹן אלפרד טניסון ופול ורליין. בואו נקרא קצת ונזכור כמה משלו ביטויים ושברי שיריו.

אלפרד טניסון

המשורר האנגלי הזה יליד סומרסבי 1809 נחשב לאחד הגדולים בספרות והיה ללא ספק ה החשוב ביותר בעידן הוויקטוריאני.

אביו, שהיה צאצא של מלך אנגליה אדוארד השלישי, גידל אותו בצורה הקפדנית והקלאסית ביותר. אני לומד ב טריניטי קולג', מקיימברידג ', שם הצטרף לקבוצה הספרותית המכונה השליחים. זו הייתה תחילת דרכו הספרותית. הוא כתב את שיריו הראשונים בשנת 1830, אך מאוחר יותר הוא שלו יצירות מהוללות ביותר כמו הגברת משלוט, מותו של ארטורו y יוליסס. ומעל הכל יש את האלגיות שלו לזכרם (1850), שהוקדש לחברו הטוב ביותר, ארתור חלם, ולמפורסם שלו מטען החטיבה הקלה (1855). הוא נפטר בשנת 1892.

• למרות שלוקחים הרבה, נשאר הרבה; ולמרות שאנחנו לא עכשיו הכוח הזה שבימים ההם העביר אדמה ושמיים, מה שאנחנו, אנחנו. מזג אחיד של לבבות הרואיים, מוחלש על ידי זמן וגורל, אך חזק ברצונו, לשאוף, לחפש, למצוא ולא להיכנע.
• עדיף לאהוב ולאבד מאשר לאהוב לעולם.
• חלומות אמיתיים בזמן שהם נמשכים, אבל מה חי אלא לחלום?
• לעולם לא יהיה מאוחר מדי לחפש עולם טוב וחדש יותר, אם במאמץ נשקיע אומץ ותקווה
• השקר שהוא כמעט נכון יותר גרוע מכל השקרים.
• האושר אינו מורכב ממימוש האידיאלים שלנו, אלא באידיאליזציה של מה שאנו עושים.

מטען החטיבה הקלה

"קדימה, חטיבה קלה!"
״טען על התותחים! ״ הוא אמר.
בעמק המוות
שש מאות הרכבים.

"קדימה, חטיבה קלה!"
איזה אדם שהתעלף?
לא, גם אם החיילים ידעו
זה היה שטויות.
הם לא היו שם כדי לענות.
הם לא היו שם כדי לנמק.
הם היו שם רק כדי לנצח או למות.
בעמק המוות
שש מאות הרכבים.

הגברת משלוט

על גדות הנהר, ישן,
שדות גדולים של שעורה ושיפון
הם מתלבשים גבעות ומוצאים את השמים;
דרך השדה השביל צועד
לכיוון אלף המגדלים של קמלוט;
ולמעלה ולמטה אנשים באים
מסתכל לאן החבצלות פורחות,
באי שמופיע במורד הזרם:
זה האי שלוט.

צפצפה רועדת, הערבה מחווירה,
משבי רוח אפורים מרעידים את האוויר
והגל, שממלא לנצח את הערוץ,
ליד הנהר ומהאי הרחוק
זורם זורם, עד קמלוט.
ארבעה קירות אפורים: המגדלים האפורים שלו
הם שולטים ברווח בין הפרחים,
ובדממת האי הוא מסתיר
הגברת של שלוט.

פול ורליין

הוא נולד במץ ב 1844 ולמד ב Lycée Bonaparte בפריז. קיבל השראה מ בודלר, נודע עם ספרי שיריו הראשונים, שירי שבתאי, משנת 1866, מסיבות מרהיבות, משנת 1869 ו- השיר הטוב, 1870. אבל חיים התפוגגו, הבעיות שלו עם כּוֹהֶל ועצם זה מערכת יחסים סוערת לאהוב איתו גם משורר ארתור רמבו הם לקחו אותו ל בית כלא. לאחר ששוחרר, הוא פרסם חוכמה, אוסף שירים דתיים. בשנת 1894 הוא נבחר בפריז כ- נסיך המשוררים. הוא נפטר שם בשנת 1896.

• מוזיקה קודם, תמיד מוסיקה!
• וכל כך עמוקה האמונה שלי ואתה כל כך הרבה בשבילי, שבכל מה שאני מאמין אני חי רק בשבילך.
• דמעות יורדות על הלב כמו הגשם בכפר.
• בכה בלי סיבה בלב הזה שנואש מה! בלי בגידה? דו קרב זה הוא ללא סיבה.
• פתח את הנשמה ואת האוזן שלך לקול המנדולינה שלי: בשבילך עשיתי בשבילך את השיר האכזרי והמחמיא הזה.
• הבכי העמוק ביותר של כינור הסתיו הוא כמו פצע בנפשו של ייסורים מוזרים ללא סוף.

תְשִׁישׁוּת

הקוסמת שלי, תהיה מתוק, מתוק ...
תירגע קצת, אוי לוהט, החום הנלהב שלך;
לאוהב, לפעמים, חייבת להיות שעה טהורה
ואוהבים אחד את השני בחיבת אחים עדינה.

היה רפוי, ליטף בידך האוהבת;
אני מעדיף את העווית של השעה האלימה
האנחה והמבט הזוהר הנאיבי
ופה שיודע לנשק אותי גם אם הוא משקר לי. (...)

חלמתי עליך הלילה

חלמתי עליך הלילה
התעלפת באלף דרכים
ומלמלת כל כך הרבה דברים ...

ואני, כמו שאתה טועם פרי
נישקתי אותך בכל פי
קצת בכל מקום, הר, עמק, מישור.

זה היה בעל גמישות,
מעיין ראוי להערצה:
אלוהים ... איזו נשימה ואיזה מותניים! (...)