ואת ... כמה ספרים קראת?

אתמול גולל בטוויטר, אני רואה שאנשים רבים מדברים על הספרים שקראו השנה. השאלה הושקה מהאתר הנהדר ספרים וספרות.

בין התגובות ראיתי אנשים שטענו שקראו 60, 65, 50 או 20 ספרים. התחלתי לעשות חשבונות ואלה שטוענים שקראו 60 ספרים ומעלה, מגיעים למעט יותר מספר אחד בשבוע. אז התחלתי לסקור את קריאותיי משנת 2014.

במספר זה שום דבר מרהיב, אבל יש משהו שמשך את תשומת ליבי: אני לא זוכר את כל הספרים. הקריאות שלי מורכבות מספרי, כאלה שהשאלתי מספריות וכמה שהושאלו לי.

ובכן, בדקתי את שלי מאז שאני רואה אותם על המדף שלי וזה מספיק להסתכל כדי לזכור משהו מהקריאה ההיא. אבל מאלה שאין לי, אני מודה ששכחתי כמה.

תהיתי אז מה הטעם לשאול את עצמי כמה ספרים קראתי בשנה כשברור שרבים מהם לא הותירו בי הרבה מחותמם. זו הסיבה שאני מנסח מחדש את השאלה: כמה ספרים הטביעו עלי את חותמם השנה? השאלה יותר גבינית אבל אולי מדויקת יותר.

השנה עלי להתוודות שגיליתי סופר שמאוד אהבתי ושקראתי ממנו שתי עבודות: יצחק רוזה. קניתי החדר החשוך ולקחתי הלוואה עוד רומן מלחמת אזרחים ארור!

הראשון גרם לי לשבת בחשדנות מול המחשב (קראו אותו, מומלץ מאוד) והשני אני מחשיב מדריך לכל כותב שאפתן (ביניהם אני מוצא את עצמי).

אני גם זוכר שקראתי ושוב קראתי ושימשתי את שירי הילדים בשיעורים שלי עולם ללא מילים de ביאנקה אסטלה סאנצ'ס. ספר מענג שלעתים מנחם אותי בגלל יופיו ודמיונו.

ולבסוף אציין שזו הייתה השנה בה גיליתי את המחזה הגדול של המאה העשרים הספרדית: אורות בוהמיים, של רמון מריה דל ואלה אינקלן. קראתי את זה פעמיים, מתפעלת מיצירת המופת הגרוטסקית הזו.

למרות שקראתי הרבה יותר, כשאני מסתכל אחורה, אלה הכותרות הראשונות שעולות לי בראש.

ואת ... כמה ספרים הותירו את חותמך השנה?