צילום: ויקטור פרננדס קוריאס, באדיבות המחבר.
ויקטור פרננדס קוריאס, נולד בסן דניס, הוא מחשיב את עצמו מאקסטרמדורה ומקואנקה באימוץ. הוא עיתונאי ומסור לתקשורת בכלל כמנהל רשתות חברתיות או כותב הודעות לעיתונות ופרסומים, ואגב, הוא כותב רומנים היסטוריים. בזה ראיון הוא מספר לנו על הרומן האחרון שלו, מולברג, ועוד כמה דברים. התמזל מזלי לפגוש אותו באופן אישי בעבר יריד הספרים במדריד ואני מודה לך מאוד על זמנך המסור והאדיבות.
ויקטור פרננדס קוריאס - ראיון
- ACTUALIDAD LITERATURA: הרומן האחרון שלך נקרא מולברג. מה אתה מספר לנו על זה ומאיפה הגיע הרעיון?
חגורת ויקטור פרננדז: מולברג הוא שחזור הקרב המפורסם בו הביס הקיסר קרל החמישי את צבא הליגה השמאלקלדית, איחוד של ערים ונסיכים גרמנים פרוטסטנטיים. אבל, מעבר לקרב, המטרה שלי הייתה לספר אותו מנקודת מבטן של דמויות היסטוריות ובדיוניות שונות, אשר, בדרך זו או אחרת, קשורות לאותו קרב, על סיבותיו, או פשוט נפלו שם, במקום. איפה זה קרה. בסופו של דבר, אחד רומן מקהלה, של דמויות עם העומס החיוני שלהן על הגב, ועם הרבה מה לספר.
הרעיון עצמו עלה לפני כעשר שנים, כשכתבתי חשבון היסטורי לאנתולוגיה שעתידה להתפרסם בזמנו לטובת צדקה. למרבה הצער, האנתולוגיה לא ראתה סוף סוף את האור והסיפור הגיע למגירה, למרות שהרעיון נשאר בראש. בשנת 2019, מטעמי עבודה, התמזל מזלי לבקר במקום בו התרחש הקרב. זה היה שם, חוצה את המישור המשתרע לאורך גדות נהר האלבה, שם התחלתי לדמיין את העלילה, דמויותיה ואת סיפורו של הרומן הזה שעכשיו הוא מציאות.
- AL: האם אתה יכול לחזור לספר הראשון שקראת? והסיפור הראשון שכתבת?
VFC: הספר הראשון שקראתי אני זוכר מצוין: מהדורה מאוירת של הימים האחרונים של פומפיי, מאת אדוארד ב' ליטון, שעדיין יש לי. וגם הסיפור הראשון שכתבתי: א כַּתָבָה שכותרתו דוד מתיאסעוד בשנת 1999.
- אל: סופר ראשי? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות.
HRV: שלוש: מיגל משלחותסטפן צוויג וארטורו פרז-חזרתו. מהראשון הכל. ובתוך המכלול ההצבעה השנויה במחלוקת של סניור קאיו y הדרך. של השני, רגעים כוכבים של האנושות y מגלן; מאת Perez-Reverte, הטנגו של השומר הזקן.
- AL: איזו דמות בספר היית רוצה לפגוש וליצור?
HRV: אל מר גאיוס de ההצבעה השנויה במחלוקת של סניור קאיו. איש של זמן בלתי מוגדר, עצמאי ומלא שכל ישר.
- AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה?
HRV: לקרוא, מקום שקט, ללא רעש, כדי ליהנות טוב יותר מהקריאה. וגם לכתוב המקום זה לא משנה לי. כל עוד יש לך את הציוד המתאים - מחשב או מחברת, ספרים או תיעוד תומך, ואוזניות להאזנה למוזיקה, רצוי אנגליס-, אני יכול לכתוב בכל מקום. למעשה, יש לי, במיוחד כאשר יש לך מחברת בהישג יד ואתה בא עם דיאלוג מסוים או היבט של העלילה שאתה חושב עליו הרבה זמן.
- AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?
HRV: עבור לַיְלָה, מלבד העובדה שמסיבות עבודה, זה הזמן היחיד ביום שאני יכול לעשות את זה. אבל, זה מוזר, יש ימים שאולי הייתי עייף אחרי יום מאלה שאתה לא מאחל אפילו לאויב הגרוע ביותר שלך, ואז תכתוב מה תכננת או תכננת באותו היום בצורה ובאיכות זה אפילו מגיע לי להפתעה. תעלומות החיים.
- AL: האם יש ז'אנרים אחרים שאתה אוהב?
VFC: אני מאוד אוהב רומנים היסטוריים, אבל אני גם קורא בדרך כלל רומן פשע, מסות, וגם רומן רומנטי. אני מכיר כמה מחברים שמטפלים ברשומות שלהם בצורה יוצאת דופן. אם להזכיר כמה, Mayte Esteban, April Laínez, Pilar Muñoz או Carmen Sereno, למשל, ותמיד טוב לקרוא הכל כדי להרחיב את החזון שלך ולפעמים לשלב את הדברים האלה במה שאתה כותב אחר כך. אתה לא יכול לסגור את עצמך לז'אנר אחד. אתה צריך לקרוא הכל.
- AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?
VFC: קריאה, שני ספרים: פנסילבניה, מאת חואן אפאריסיו בלמונטה. רומן אוטוביוגרפי בעריכת Siruela ובו היא נזכרת בשנתה כסטודנטית בארצות הברית. י קרלוס החמישי, קיסר ואדם, מאת חואן אנטוניו וילאר סאנצ'ס.
וכותב, אני בניית כמה הצעות זה, אני מקווה שעם הזמן, יהפוך לרומנים. תמיד בתוך הז'אנר ההיסטורי.
- AL: איך לדעתך סצנת הפרסום ומה החליט שתנסה לפרסם?
VFC: אשקר אם אגיד שזה לא מסובך, אם כי, מתי זה לא היה? אני סבור כי יש פערים, יש נושאים שיכולים להיות בעלי פלט עריכה, אז למה לא לנסות? בכל מקרה, חלופות פותחו עם הזמן ומתפתחות היטב. עם זאת, לא יזיק לעודד קריאה קצת יותר. יש ז'אנרים כמו היסטוריה שאולי נראה יבש, אפריורי, אבל מסופר בצורה זריזה ומושכת, הם יכולים למשוך לא מעט קוראים. הכל עניין של בדיקות, נכון?
- AL: האם רגע המשבר שאנו חווים קשה לך או שתצליח לשמור על משהו חיובי לסיפורים עתידיים?
VFC: הרגע לא קל לאף אחד, אבל אפשר להתקדם, כן, לבלות שעות רבות ביום. במקרה שלי, כתיבה היא דרך ליהנות משעות הפנאי, אז אני משתדל למתוח אותו כמה שאפשר. בכל מקרה, ההיסטוריה מלמדת אותנו שתקופות טובות, מה שנאמר טוב, אפשר לספור על אצבעות הידיים ואולי יש לך הרבה מהם. כתוצאה מכך, תמיד יש מה ללמוד מכל מה שסובב אותנו ואם אפשר, למה לא להעביר אותו לנייר.