צילום: (ג) מריולה דיאז-קאנו ארוואלו
אני לא יודע איך אני מסתדר, אבל אני מתחיל את ינואר כבר שנתיים-שלוש וקורא סיפורים עם נקודה טבעית. או ליתר דיוק, עם גיבורים בעלי יכולות מיוחדות, נניח שלמרות שהם עוזרים להם לפתור מקרים או תעלומות, הם גם מייצגים מקור לדאגה ונטל רגשי גדול. היום אני מתמודד עם שלושת אלה: עמוס דקר, מאת דיוויד בלדאצ'י, וילפרד גייבורג, מאת רוברטו ג'נובסי, ו לואיג'י אלפרדו ריצ'ארדי, מאת מאוריציו דה ג'ובאני, שהוכנס גם לקומיקס.
עמוס דקר - דיוויד בלדאצ'י
פגשתי את עמוס דקר ב זיכרון כולל וקראתי אותו שוב ב הקילומטר האחרון. הייתי מרותק לסיפורו של מפסידן (נקודת התורפה שלי בדמויות נואר) הכה חזק פעמיים: פעם אחת, שלו פציעה כשהיה שחקן כדורגל אמריקאי מקצועי, שהקריירה שלו הסתיימה לפני שהתחילה בהתנגשות ראשית אלימה נגד יריבה.
ההשלכות: מי סובל היפרנזיה, זה מה ש לא יכול לשכוח כלום. מתנה וקללה בו זמנית, אשר מחמירים כאשר כעבור עשרים שנה, להיות מפקח משטרה, תחזור לילה אחד ו מוצא את אשתו, בתו וגיסו נרצחים. אז, לא מסוגל לשכוח כל פרט מאותו הלילה, דקר עוזב את המשטרה ומתפרנס מקבלת עבודות משונות כבלש פְּרָטִי. עד שיצטרך להצטרף שוב לחקירת מקרה של אדם שהסגיר את עצמו והודה שהוא מבצע הרציחות.
הבונומי של דקר ובו זמנית את הייאוש אבל גם את ההתפטרות שלו כדי לחיות עם הזיכרונות הקבועים שלהם הם מרכיבים דמות שכדאי להכיר.
וילפרד גייבורג - רוברטו ג'נובסי
פגשתי עכשיו את וילפרד גייבורג ב יד שמאל של השטן, מאת הסופר האיטלקי רוברטו ג'נובסי. תמיד טוב להסתובב לונדון הוויקטוריאנית ועוד אם אתה מסתובב ג'ק המרטש עושים את שלהם. גייבורג הוא חוקר אחר. חצי אנגלי חצי הודי, בעל עבר טרגי, בסימן מוות. א) כן, מדבר אלינו בהווה וחי בצללים, שם נשלל ממנו כל התחושות ורק מעורבב עם הזונות שעוברות ברחובות האיסט-אנד מוכות כעת מפשעיו הנבזיים של המרטש.
אבל הדבר הבולט ביותר הוא זה הוא פסיכומטריסט המסוגל "לראות" את ההיסטוריה של כל אובייקט שידיו נוגעות בו, וכמובן הנשק המשמש לביצוע פשע. לכן הוא תמיד לובש כפפות. כולם בסקוטלנד יארד מסתכלים עליו בחשדנות על טכניקות החקירה שלו, שעוברות בין מדע לקסם. אבל גייבורג צבר לעצמו מוניטין ועולה לכותרות בעיתונים בזכות הדרך המסוימת שלו לחשוף רציחות שלא נפתרו ולא משנה מה מזג האוויר.
אבל הקורבנות של Whitechapel מתחילים לגדול וביניהם אולי ז'קלין,האישה היחידה שגייבורג אהבה אי פעם ונפגע באותו הזמן. לשם כך הוא נעזר בשני חברים ייחודיים: ג'ורג 'ברנרד שו והרברט ה' וולס.
העובדה היא ש- Genovesi יצר א אופי רחוק מאוד מטון הנימוסים האיטלקי וההבעה האקספרסיבית המחמירה שכותבים טרנס-אלפיניים בדרך כלל חולקים. וזה מכניס אותך לגמרי לאווירה הוויקטוריאנית עם הטונים הגותיים האלה כל כך ספציפיים לז'אנר.
לואיג'י אלפרדו ריצ'ארדי - מאוריציו דה ג'ובאני
ורק לפני שנתיים קראתי במהלך חודש ינואר שישה רומנים הכוללים את הסדרה של לואיג'י אלפרדו ריצ'ארדיהמפכ"ל הנפוליטני שנוצר על ידי מאוריציו דה ג'ובאני. דיברתי ארוכות עליו ב המאמר הזה. ועכשיו אני שמח מאוד ללמוד שהסיפורים שלהם עברו לחלקם קומיקס עם חשבונית טובה מאוד.
בבירור לתפוס את האווירה כמה טוב מתאר דה ג'ובאני עם אותה נאפולי של שנות השלושים. הרפיון והרצינות של הנציב ריקרדי, עם המתנה שעברה בירושה מאמו לראות. המחווה האחרונה והאזין למילים האחרונות של קורבנות המוות האלים. אבל כל משיכות הדמויות שמלוות אותו טובות באותה מידה.
הסיפור השני יוצא בפברואר הבא ויש לי תחושה שאני הולך להשיג אותם מיד.
