דניאל מרטין סראנו. ראיון עם מחבר נדודי השינה

דניאל מרטין סראנו הוקרן בבכורה ברומן עם כותרת שחורה לגמרי, נדודי שינה. אבל למדריליאן הזה כבר יש היסטוריה ארוכה כמו תסריטאי הסדרה הטלוויזיה ביניהן בית חולים מרכזי, קְטִיפָה, עיוור לפגישות, הנסיך, בגידה y ים פתוח. בנוסף, הוא פרופסור לתסריט הטלוויזיה בבית הספר לקולנוע במדריד. בזה ראיון הוא מספר לנו על הרומן שלו ועוד. אני מעריך מאוד את האדיבות ואת הזמן שהוא הקדיש לי.

דניאל מרטין סראנו - ראיון

• ACTUALIDAD LITERATURA: כל כך קר, קצב וטכניקה של תסריט או קצב וטכניקה של רומן?או למה לבחור?

דניאל מרטין סרנו: בסופו של דבר הכל קשור לספר סיפור. הטכניקות שונות, כן, אבל מה הכי עושה את ההבדל תסריט לרומן זו דרך העבודה. כתיבת סקריפטים היא מאמץ צוותי בו משתתפים כמה אנשים ולדעתם של המפיקים, הרשתות והפלטפורמות, כל כך הרבה מההחלטות מתקבלות יחד. לפני רומן, אני היחיד שמקבל את ההחלטות האלה, אני זה שמחליט מה קורה ואיך זה קורה. ובניגוד לאופן העבודה על תסריט, לפעמים מעריכים את החופש שהרומן נותן לי.

אבל אין לי שום העדפה לתסריט או לרומן או לפחות אני מתקשה לבחור בזה או אחר. ברוב המקרים הסיפור שאתה רוצה לספר הוא זה שקובע כיצד הוא רוצה לספר, אם בצורה של תסריט, רומן, סיפור ואפילו מחזה. 

• AL: עם קריירה ארוכה כתסריטאי, אתה עורך עכשיו את הופעת הבכורה שלך בספרות טהורה ופשוטה עם רומן בשחור שחור, נדודי שינה. למה ובמה אנחנו נמצאים?

DMS: כמו כמעט בכל מקצוע שמציעים אתגרים חדשים וכתיבת הרומן הזה בשבילי הייתה. אחרי שנים שכתבתי תסריטים והתחלתי כמה רומנים החלטתי שעלי לסיים אחד, תראה לי שהוא מסוגל לעשות זאת. זו הייתה המוטיבציה הראשונה שלי. לאחר שהצלחתי לפרסם אותו כבר עולה בהרבה על הציפיות הראשונות שלי. 

En נדודי שינה הקורא ימצא א רומן שחור, כהה מאוד, עם שתי עלילות, אחד נספר בעבר ו אחרים בהווה. בראשונה, הגיבור, תומאס עבד, הוא פקח של שוטר אחראי על מציאת אססינו של נשים שונות. ככל שהמקרה יתקדם תגלה זאת אחיו הוא איכשהו מְעוּרָב. ניסיון להגן עליך בסופו של דבר יאבד את עבודתך. 

בחלק הנוכחי, Tomás עובד לילות כמו שומר מבית העלמין ושם, מוטרד על ידי מישהו שמסתתר בצללים, הוא מבין שהתיק עדיין לא נסגר. 

נדודי שינה הוא רומן עם עלילה שמשתלבת יותר ויותר וזה לא נותן הפוגה לקורא. יש מאוד אטמוספירה טובה, דמות מובילה של אלה שנכנסים לנשמה שלך, וזה לא בסדר שאני אומר את זה, אבל זה כן כתוב היטב. עכשיו הקוראים צריכים לשפוט את זה. 

• AL: אם נחזור אחורה בזמן, אתה זוכר את הספר הראשון שקראת? והסיפור הראשון שכתבת? 

DMS: הקריאות הראשונות שלי, כמו אלה של רבים מבני דורי, היו הספרים מאוסף B.קשת קיטור, החמישה, ז'ול ורן, אגתה כריסטי...

לגבי הדבר הראשון שכתבתי אין לי זיכרון ברור, אני יודע את זה בבית הספר כשהיית צריך לכתוב קצת נהג להתבלט. לאט לאט כן התחלתי לכתוב סיפור וכך יצרתי איזה סוג של צורך שהוביל אותי לכתוב עוד ועוד. פסואה אמר שכתיבה עבורו הייתה הדרך שלו להיות לבד ואני די מסכים עם ההצהרה הזו. 

• אל: הספר הזה שנגע בנשמתך היה ...

DMS: רבים. לא יכולתי לבחור אחד. אותם ספרים בהם אני מודע לעבודתו של הסופר מאחוריהם סימנו אותי. אני יכול לקרוא לך כוורת דבורים, מצ'לה, רך הוא הלילהמאת פיצג'רלד, העיר והכלביםמאת ורגאס לוסה, זעקת הינשוף, מאת Highsmtih, Nefando מאת Mónica Ojeda, רוב הרומנים של מריאס ...

• AL: ואותו סופר התייחסות או השראה אהוב? אתה יכול לבחור ביותר מאחת מהתקופות.

DMS: אולי זה חאבייר מריאס את הסופר אני יכול לומר שהכי משפיע עלי. התחלתי להקריא לו בגיל ההוא שהתחיל להיות ברור שאני רוצה להתמסר לכתיבה. הסגנון שלו, הדרך שלו לספר זה משהו שיש לי מאוד בראש. אבל יש הרבה אחרים: ורגאס לוסה, גרסיה מרקס, לובו אנטונס, ריצ'רד פורד, פטרישיה הייסמית, ג'ויס קרול אוטס, סופי אוקסנן, מרטין גייט, דוסטויבסקי, פסואה...

• AL: איזה דמות ספרותית היית רוצה לפגוש וליצור?

DMS: רומן שאני בדרך כלל קורא מחדש הרבה הוא גטסבי הגדול והוא אחד הדמויות שאני הכי אוהב בספרות. כל עבודותיו של פיצג'רלד מלאות בדמויות עם רבדים רבים שאתה מגלה בכל קריאה חדשה. וגטסבי היא אחת הדמויות האהובות עלי. 

• AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה?

DMS: אין לי מאניה בולטת מאוד בכל הנוגע לכתיבה. מה שאני יכול לומר זה אני די מצפוני, אני כותב ומשכתב הרבה עד שאני מרוצה מהתוצאה. אני לא סופר מהיר, אני חושב ומהרהר הרבה לגבי הצעדים לנקוט גם ברומן וגם בתסריט כי אני משוכנע שעבודה טובה משלמת תוצאות טובות.

ומקצוע הכתיבה הוא עדיין עבודה וככזה, אני מנסה לכתוב כל יום, יש לי את לוח הזמנים שלי, אני לא מאלה שנסחפים אחרי השראה, זה נמשך מעט מדי. גם אני אוהב לקבל כמה פרויקטים ביד בו זמניתאז כשאני נתקע עם אחד, אני יכול להרים עוד אחד ולהמשיך להתקדם. זו הדרך הטובה ביותר להתגבר על החסימות, לתת לסיפורים לנוח לזמן מה.

Y בזמן הקריאה אולי התחביב היחיד שיכול להיות לי זה אני זקוק לשקט, שום דבר שלא יסיח את דעתי. 

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?

DMS: בדרך כלל אני כותב בבית, אבל מדי פעם אני אוהב לשנות את האפשרות קָפֵטֶרִיָה, אחד הספרייה. שינוי הנוף הזה, כביכול, זה עוזר לי לצאת לאוויר ואין את התחושה השגרתית לעבוד תמיד באותו מקום. נכון שהמגפה שינתה אצלי את ההרגל הזה, אבל אני מקווה שבאיזשהו שלב אוכל לחדש אותו. 

• AL: עוד ז'אנרים ספרותיים שמושכים אותך? 

DMS: העובדה שהרומן הראשון שלי הוא ז'אנר פשע או פשע לא אומר שהוא הז'אנר האהוב עלי, למעשה, אני לא קורא גדול של בדיוני פשע. בעצם מה שאני אוהב, למרות שזה נראה אמיתי, הם הספרים הטובים. ומהו ספר טוב עבורי? זה שכשתסיים לקרוא אותו אתה יודע שהוא ילווה אותך כל חייך, זה שבו אני מבין שמאחוריו סופר טוב ואני רואה את היצירה שיש לרומן, שגורמת לי לחשוב, שמשאירה אותי להרגיש. וספר טוב הוא גם כזה שמייצר בי קנאה מסוימת, קנאה בריאה, על כך שלא ידעתי אם יום אחד אוכל לכתוב משהו כזה. 

• AL: הקריאה הנוכחית שלך? ותוכלו לספר לנו מה אתם כותבים?

WMD: הקריאות מצטברות, אני קונה יותר ממה שיש לי זמן לקרוא. אני נוטה לאחר לחדשות אז כרגע אני קורא ברטה איסלה, מאת חאבייר מריאס, ויש לי הרבה אחרים על השולחן שמחכים לתורם. 

ובאשר למה שאני כותב, כרגע אני עובד על סדרה שאני עדיין לא יכול לספר עליה הרבה אבל זה יראה את האור בשנה הבאה ניסה לעצב מה שהייתי רוצה שיהיה הרומן השני שלי. שינוי מרשם, רומן אינטימי ואישי יותר המדבר על אהבה, לא רומן אהבה, אלא רומן על אהבה ואיך אנו תופסים אותה או חיים אותה לאורך כל השנים, מגיל ההתבגרות ועד למה שאנחנו מכנים גיל העמידה. 

• AL: איך לדעתך סצנת הפרסום מיועדת לכמה שיותר מחברים שיש או שהם רוצים לפרסם?

WMD: מורכב. אני חושב שיש סוג של דחיפות לרצון לפרסם שלעיתים גובר משהו חשוב ממנו רוצה לכתוב. כל ספר, בין אם זה רומן, חיבור או כל ז'אנר אחר, דורש זמן של עבודה, הרבה כתיבה ושכתוב וזה נותן לי את התחושה שהם יוצאים לאור ובעיקר רומנים שלא עובדים עליהם מספיק הם הוצאה עצמית.

המטרה של מי שכותב היא לפרסם, כמובן, אבל כותב חייב להיות תובעני מאוד עם עצמו, לא סתם דבר מועיל לפרסום ולא משנה כמה רוצים. אתה צריך למזער את האגו עד למקסימום בעת כתיבה. נקודה שלילית נוספת עד כמה שהיא מתפרסמת כרגע היא לראות כיצד רומנים טובים מאוד נעלמים מעיניהם ואחרים שאינם כה מבריקים מצליחים. לפעמים הקידום ברשתות החברתיות עובד יותר מאשר איכות הרומן עצמו. אני מקווה שזה ישתנה. 

• אל: האם היית מדמיין תסריט לרגע החיוני בו אנו חיים? האם אתה יכול לדבוק במשהו חיובי או שימושי לסיפורים עתידיים?

DMS: תמיד היו סיפורים מהסוג האפוקליפטי, שעם הקוביד הזה הוא הכי קרוב שהיינו אליהם. נכון לחיות את זה בגוף ראשון זה שונה, אבל אם הייתי צריך להישאר עם משהו חיובי, זה עם את היכולת לסבול נפש שכולנו למדנו לפתח. נכון שלעתים נראה כי הגענו לגבול הבידוד, השעמום ולא רואים את סוף הסיוט הזה. אבל אני חושב שבאופן כללי מי עוד פחות יודע כיצד להתמודד עם זה בצורה הטובה ביותר.