צילום: אתר האינטרנט של המחבר.
דניס גרסיה, משוררת אלבסטה מפואנטה-אלמו אך התיישבה במורסיה, נולד ביום כמו היום 1929. סיימה לימודי פילולוגיה רומנטית, העניין שלה בספרות, ובמיוחד בשירה, היה מוקדם בטעמה של רובן דריו, בקאר, רוזליה דה קסטרו, מצ'אדו וקלאסיקות יווניות ולטיניות. אבל כדי לחגוג את יום הולדתו יש א מבחר שירים ששייכים לעבודתו. לגלות אותה.
דיוניסיה גרסיה - שירים נבחריםs
לבד?
איזה כיף לדעת שמישהו מחכה לך
ויסבול את הדמעות שלך,
מישהו בבוקר
הצטרף להתעוררות שלך בליטוף,
ונספר פעמים רבות
האסם של הגוף שלך.
הבדידות מגרשת את אלה שמסתכלים עלינו,
מי יודע לחלוק את מה שלמדנו,
ואיתנו הוא זז
לאותם דברים.
***
MESSAGE
פתאום, היום אחר הצהריים, באוגוסט אלפיים ותשע,
פיסת נייר קטנה מופיעה על השולחן,
עם שתי מילים בלבד ואות שאין לטעות בה.
לפני יותר מעשור מחברו עזב אותנו,
ועכשיו העיתון הזה כל כך תמים
על שולחן בסדר אחר,
ולא בבית שבו היא גרה.
מהפך של זיכרונות שאני מקבל ברגע זה
של האישה הסובלת שרצתה שיאהבו אותה.
הוא דאג לנו באותה תקופה בתמורה לרוך,
של לחישות וחיבה, עם נשיקות חוזרות ונשנות.
הוא סלח למחוות והתוכחות שלנו.
הוא רצה לנסוע למקומות הקדושים.
אני בטוח שסוף סוף ראית הכל
ולבו הטוב מעודד אותנו.
אולי הנייר הזה הוא מתנה,
אזהרה נבונה, בלתי צפויה,
עלינו ועל חיינו העניים.
***
חבר
הפרידה המיוחלת מסתיימת היום.
עוד קטע חיים מאחורינו.
לא תבואו יותר ברכבת לבקר אותנו
לנסות לומר בנשימה איתנה
עד שנקבל את הבלתי מוסבר.
היום הגורל רוצה שתהיה הראשון
לחשוף את הנסתר.
אתה תדע את האמת, אתה, לבד, בחוף השני.
***
עץ גן העדן
עץ גן העדן הגן עלינו
בין הפרדס לבית.
העלים האפרוריים שלו
נראה כאילו נגע בסהר,
הרקיע, כל כך קרוב אז,
וחי הכוכבים
בעינינו של ילדי הכפר,
קרוב לטבע.
אני זוכר את השקיעות
מתחת לעץ וארומה שלו,
שבו יום אחד הכריזו עליי
מסירת ארון הקודש
עם השמלות של אמא שלי,
שלא הכרתי
***
תשוקה של יום נחוץ
בשעות העצב מצטופף
בזמן האחרון,
לחיים שאוכל להגדיל
במאבק בלתי נלאה.
אלו הקרבות
של עבר והווה,
מבלי שזה אפשרי
לתקן את מה שנעלם...
חזק התקפי הלב והחלומות שלי,
מעודד את ההתעוררות לשמחה,
לתשוקה של יום הכרחי,
בעולם אחר שמקבל אותי עכשיו,
שמישהו אני אוהב ומפחד, וגורם לי אי נחת,
שבו אני שותה לגימה אחר לגימה,
למקרה שלא היו יותר.
***
תמונת מצב
זרוע בזרוע עם אבי לאורך השדרה החיננית
בחיפוש אחר החבר, שסוף סוף ראינו.
זה היה מרץ שטוף שמש וצלם ניגש
מוכן לעצור את הסצנה הזו.
המעילים הארוכים שלנו, החיוך;
שמחת הקיום היסודית
מסומן לנצח בשחור-לבן.
הוא עמד בראש השער של אלקלה,
עם הוורודים והאפורים על האבן,
מוקף באווירה תמימה.
עברו יותר משלושים שנה
ואני עובר את המקום במכונית;
כשאני עובר, ארקדות האבן המושחרות,
הפאר החצוף שלו לא מודע למהר.
אני הולך לראות את חבר שלי, זקן ובודד.
זה אביב חסר מנוחה, בלי צלם,
ואבא שלי לא.
***
לשייקספיר לא היו אופניים
הוא היה הולך רגל של אהבות בסטרטפורד,
לשייקספיר לא היו אופניים;
מערבולות אדמה מורמות
בשמחה יוקדת
לכסות מרחקים
ולהגיע הביתה
מאת אן האת'וויי,
מי ציפה, והציע את החיבוק
לעולי הרגל הנאמן שלו.
עכשיו הבנים
מאהבי סטרטפורד,
הם מחפשים את הכביש,
אבל אין יותר סימנים:
נמחקו על ידי כל כך הרבה אופניים
שרק האוויר שומר
זכרונות שלמים,
דפיקות לב חיים
מלב של בחור צעיר.
מקור: אתר האינטרנט של המחבר.