איש לא מתגעגע לכך גבריאל גרסיה מרקס זה אחד הגדולים ביותר סופרים שהאנושות נתנה ... עם זאת, וכפי שהודה ביותר מפעם אחת, כתיב לא היה הצד החזק שלו והוא ביצע את הטעות המוזרה כשכתב את עבודותיו המעולות והשאיר את המשימה לעורכיו ולמגיהים לתקן את הגזאפו. שיכול להתחייב.
למעשה, המחבר עצמו התבטא ביותר מפעם אחת בעד ביצוע שינויים מסוימים בשפה כדי לפשט את איות כך שזה לא היה אחד האיומים של גברים ונשים מלידה ועד מוות.
עם זאת, הוא לקח זאת בהומור ובביוגרפיה שלו "לחיות כדי לספר" הוא השאיר לנו אנקדוטה נהדרת מחבר שלו שקשורה ישירות למה שאנחנו אומרים לכם וזה ממש נחמד.
אומר כך:
אנדרס בלו, פילולוג חשוב מאוד, התכתב עם חבר שהיה לו שגיאות כתיב נואשות. יום אחד, לאחר שבילה את אחר הצהריים יחד, נפרד ממנו החבר באומרו: "השבוע אכתוב לך בלי להיכשל." ענה בלו, “אל תיקח את העבודה הזאת! כתוב לי כמו תמיד ”.
עוד מידע - אנקדוטות סופרים
תמונה -
פשטת האיות תהיה כמו הסרת צבעים מצבע. ניואנסים, מרקמים, עושר יאבדו.
נראה לי שהאנדרה בלו המכונה באנקדוטה הוא הפילולוג הוונצואלי (1781-1865) ולא חברו של גרסיה מרקס.
זה אמור להיות הוא, גרסיה מרקס, חברו של אנדרס בלו עליו הוא מדבר.
זו נחמה שגרסיה מארקס סובל מאיות רע, הם אומרים.
לפעמים ראיתי תגובות שמזלזלות במחבר באיות שגוי כלשהו, בלי להזכיר אפילו את הרעיון שהובע.
זה כמו לומר שאנו בורים וחסרי ידיעה לא יכולים לקבל רעיונות כדאיים מכיוון שאיננו יודעים לבטא אותם נכון.
זה קורה לי כשאני כותב כמה אנקדוטות על חיי! אני מעריץ את גבריאליטו: 3 מבחינתי הוא הסופר הלאומי הטוב ביותר
לחשים נלמדים, אבל כישרון לא.
הרעיונות הם מה ששווה, כיוון שיש לי גם את בעיית האיות הזו, ואני ממשיך לכתוב בלי לדאוג, כי הרעיונות שלי לא יסולאו בפז.
הכישרונות האמנותיים, והגאונות נחשבים ומוערכים לאחר המוות ברובם, בחיים הם נחשבים משוגעים ומתעלמים מהם.
נכון שמה שמעורר את היצירתיות שלנו הוא כאב ודחייה של אנשים, לפחות במקרה שלי זה ככה.
החבר הוא של אנדרס בלו ולא של גרסיה מרקס, קרא שוב.
למעשה, הוא אכן מתייחס אליו כידיד שכן הוא אומר: בביוגרפיה שלו "חי לספר זאת" הוא השאיר לנו אנקדוטה גדולה מחבר שלו שקשור ישירות לזה.