תמרון הצב. סקירה

צילומי המאמר: (ג) Mariola DCA.

זה עתה שוחרר הִסתַגְלוּת למסך הגדול מהרומן של בניטו אולמו, תמרון הצב, והתמזל מזלי להשתתף ב תצוגה מקדימה ביום חמישי 12 במעבר בנוכחות המחבר. קורא אולמו, זללתי את שני הרומנים שלו בשבוע אחד, זה וגם טרגדיה של חמניות, בכיכובו של המפקח מנואל ביאנקטי. אז כשגיליתי שהם הולכים לעשות את הסרט שמחתי מאוד, אבל גם חששתי בהתחשב באיך שהם מוציאים את זה בקולנוע עם רוב העיבודים הספרותיים. למרבה המזל הפעם הם הצליחו. אני מספר את זה.

תמרון הצב - רומן

הרומן של הסופר מקאדיז, המבוסס כיום במדריד, הוא א כותרת שחורה לשימוש, עם הקלישאות שכל המעריצים הכי קלאסיים של הז'אנר מעריכים כן או כן.

אני תמיד מדבר על 3 ה-C: פשע, מקרה וכריזמה של הגיבור שבמידת האפשר, גם עומד בדרישות הקנוניות של להיות של מילים הוגנות אבל מעשים מהדהדים, להתעסק בעסק שלך, תהיה מאוד כָּתוּשׁ וכתחביב אישי גרידא, מבנה גוף גדול וחזק, במיוחד אם הוא נועד ומתואר כך על ידי המחבר. אז זה מנואל ביאנקטי, שהיא אחת מאותן חיות בר ענקיות עם לב גדול לא פחות, מנודה מרוסקת בטרגדיה ועם יותר ממשקה אחד של אלכוהול, יכולתי לגעת רק בסיבים העמוקים.

כדי להחמיר את המצב, לתפאורה לסיפורים שלהם יש שמים קאדיז, כלומר חופשות קיץ בילדותי המוקדמת ועונה מסוימת, קצרה אך אינטנסיבית ומאוחר יותר, שבהן נגעתי בנמל שלה בכמה הפלגות כדיילת שייט. אבל הקאדיז של הרומן של בניטו אולמו כן הכל מלבד אידילי, השתקפות יותר מאפלה של החברה של היום שבה אי שוויון, גזענות, את אלימות והריקבון ו שחיתות מוסר בכל התחומים. עם זאת, אלה עדיין אלמנטים אוניברסליים בכל החברות.

לכן, פירעון בתיאור הסביבות, הסיפור, הדמויות ואופן הקריינות של אולמו קבעו את החס שלי ללא תרופה והעלו את מנואל ביאנקטי למזבח הגיבורים שלי (שם יש מעט מאוד) שגונבים את ליבי, לא רק ספרותי, במשך מאות שנים של מאות שנים.

בשנה שעברה אני ראיינתי גם בניטו דיברתי איתו וניצלתי את ההזדמנות להביע את הערצתי לעבודתו הטובה. גם עכשיו הצלחתי להחליף איתו רשמים באופן אישי, שלצירוף מקרים ברכבת התחתית, באותה מכונית ובאותו זמן עכשיו בדרך לתצוגה המקדימה של הסרט ובעיר כמו מדריד יש גם את הנקודה הבדיונית שלה. הכי טוב זה הייתי מאוד מרוצה של מה שהם עשו עם היצור שלהם בקולנוע, גם אם הוא עובר ריטוש ברישיונות הרגילים שלוקחים למסך הגדול.

לאלו מאיתנו שקראו את הרומן, אני חושב שגם ובוודאי (וכל סופר שמכבד את עצמו היה אוהב את זה) הסרט מצליח למשוך עוד קוראים חדשים שרוצים לדעת טוב יותר או יותר לעומק את ההיסטוריה והדמויות המקוריות. אני, לפחות, גם מרוצה ממה שראיתי בגלל שומר על המהות הספרותית.

תמרון הצב - סרט

בימוי חואן מיגל דל קסטיו ומככבים נטליה דה מולינה y פרד טטיאן, בתוספת בית ספר תיכון מעולה, נושאת את המגע של הוקעה חברתית והסרת מצפון שהוא משל הבמאי. אבל לאלו מאיתנו שלא מתעניינים בקולנוע עם מסר, הסרט משיג א איזון טוב בין הטענה הבסיסית הזו לבין הסביבה המלוכלכת, השחורה, האלימה והטרגית ביותר שעוטף את הסיפור, שבמרכזו שני הגיבורים.

ללא הנחות ואני גם לא בוגד כי, בהיותי קורא של הרומן או לא, אתה יודע הכל, אפילו את הסוף. זה הפרט שאם המחבר לא היה אומר לי שזה הסוף הראשון שלו אבל שהוא בסופו של דבר משתנה, היה משפיע עליי יותר או היה גם מצדיק יותר את הטון הזה. האשמה על מכת אלימות סקסיסטית. אבל בכנות, אני שומר על סך יותר מהחלק, כלומר, אני מעדיף את היחסים בין דמויות, עם ה נשמות כואבות משותף לגיבורים, עם ההפסדים שלך, ובמקרה של כריסטינה, האחות שהוטרדה על ידי בן זוגה לשעבר, הסכמתה הנוראה לגורל שלפי דעתי היה המחשבה המקורית של המחבר ושהתאים את הבמאי בצורה מושלמת למטרה שלו.

אני גם נשאר עם הבחירה של Silencio השולט בסרט. עם כמעט מוזיקה במעט מאוד קטעים, הוחלט שהשקט הזה משקף גם ייסורים, פחד וכאב, הנתמכים על ידי כושר ביטוי מרהיב של שני השחקנים הראשיים.

גיבורים

כך, נטליה דה מולינה נעה עם דיוקן כריסטינה. פעמים מעטות הוכח כל כך טוב הפחד הנורא ואימפוטנציה החונקת ביותר. הדמות הספרותית, לפחות בזכרוני, לא נראתה לי כל כך מפוחדת אלא חזקה ונלחמת יותר, אבל הקולנועית לא מעוותת אותה כלל.

אבל לפי דעתי המכה העגולה ביותר הוא למצוא פרד טטיאן, שחקן לא ידוע, ולכן, בלי יכולת לשייך אותו לכלום, לתת למנואל ביאנקטי בשר ועצמות, כי הם בדיוק הספרותיים.

ביאנקטי הוא א שומה מלאה בזעם וכאב עמוק עקב אובדן דרמטי של בת, שבגללה איבד גם את אשתו ובת קטנה נוספת, הוא נקלע לצרות רבות, נפל מרצונו בעבודה במדריד וסיים מְגוּרָשׁ בתוך חור במרתף של משטרת קדיז. שם הוא מנהל קיום בודד הגורר אשמה וצער ומופרד מכולם ולמען כולם. אבל יש רצון צדק וגאולה ללא קשר להשלכות, ולהניח את הכאב הזה אחת ולתמיד.

ההבדל עם ביאנקטי הספרותי הוא רק עבור המבטא, שכן יש לו מוצא איטלקי, ובסרט הם מנצלים את הלאום של טאטין כדי להעצים את המקורות הללו. אם זה יתווסף לזה פיזית מְפוֹאָר ומה שלא הרבה שחקנים עושים באמת ביעילות, כלומר לשדר רגשות רק עם המבט או הנוכחות, הפרשנות שלו מרשימה.

כדי שה- יחסים ביניהם מסומן גם על ידי הניגוד הזה בין פיזיקאים, ה שבריריות רגשית הם חולקים את הכוח וההגנה שהיא זקוקה להם והצורך שלו לכפר על אשמה ו כשלים של מערכת המשפט שמאפשר כל כך הרבה חוסר צדק.

משני

אבל אנחנו חייבים להדגיש את כל צוות השחקנים כמו השחקנים הלטינים שמגלמים את משפחתו של הקורבן הצעיר שנרצח, או שאר הקורבנות, כמו ג'רארד דה פאבלולכן לואי גפנים.

יש אזכור נפרד מונה מרטינז כמו שותפו של ביאנקטי במרתף ההוא ושבמקור הספרותי הוא שותף. מרטינז מתאים בצורה מושלמת של המורגדו הגברי הזה. וכן, בניטו צדק כשהגיב עליו בסוף הסרט: הוא נהדר בשל עבודת הבנייה הטובה שלו והעתקים של דמותו של ביאנקטי. כל הסצנות שהם חולקים הם הטובים ביותר, עם זה קונטרפונקט מריר מתוק לדמויות של שניהם. יתרה מכך, אפשר כמעט לומר שזה אפילו משפר בכך את הספרותי שינוי מין קולנועי שהם נתנו לך.

בקיצור

שהכל עובד: בילוי של הסביבות העכורות והמסוכנות ביותר, עם הגסות והקשיחות שלה, או אלימות ללא חצאי אמצעים או רחמים. החושך הזה הוא שבולט ומחלחל לכל הסרט וזה מה שחשוב, כי זה מהות הרומן..

אז, מומלץ מאוד לקוראים של צמד הרומנים של ביאנקטי. אני כבר מחכה לעיבוד של השני. וכמובן הכותר השלישי, שאני יודע ממקור ראשון כבר חצי מוכן. וללא קוראים כי שווה לגלות את הסדרה הספרותית אם סיפרו לך כל כך טוב הסיפור הראשון הזה בקולנוע.


היה הראשון להגיב

השאירו את התגובה שלכם

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*

*

  1. אחראי לנתונים: מיגל אנחל גטון
  2. מטרת הנתונים: בקרת ספאם, ניהול תגובות.
  3. לגיטימציה: הסכמתך
  4. מסירת הנתונים: הנתונים לא יועברו לצדדים שלישיים אלא בהתחייבות חוקית.
  5. אחסון נתונים: מסד נתונים המתארח על ידי Occentus Networks (EU)
  6. זכויות: בכל עת תוכל להגביל, לשחזר ולמחוק את המידע שלך.