צילום. CC (c) הספרייה הלאומית של ספרד
אנטוניו גאלה הוא אחד הכותבים, המחזאים והמשוררים הנקראים והמעריצים ביותר. והוא נולד ביום כמו היום 90 שנים בברזרטורטס (סיודאד ריאל), למרות שכן אימוץ קורדובן. הוא שיחק בכל החליפות, מתיאטרון, עיתונות, תסריט, חזרה וסיפור. הוא גם זכה בפרסים רבים לאורך קריירה כה ענפה, כמו למשל ספרות לאומית, עיר ברצלונה או פלנטה. עם כותרות ידועות כמו התשוקה הטורקית o כתב היד הארגמןבין היתר, יצירותיו השיריות בולטות סונטות מאת לה זוביה o שירי אהבה. היום אני חוגג עם זה את יום הולדתו מבחר של 6 סונטות.
אנטוניו גאלה - סונטות
סונטה ירוקה
כשבאוקטובר אהבה לזרע
קושר במבטו של אפריל
הוכנעתי לשושנה שגויה:
אם לב ירוק, עור צהוב.
מלילה אחד לפלא אחר
-שעווה כבר אגרז, כבר עט מעוות-
שחר חזר, נקי וחד,
קורע את לחי טהור.
כלא ירוק ואחו עמוק וירוק,
שתאכילו את התקווה הסוררת
עם דשא פורח, החיוך של בעלי:
מוות קם והרג אותי לצידך,
איזה אמרלד, קנטרידה ומנטה
הם ארגנו לי שינה ירוקה עמוקה.
***
האהבה שלך, אתמול כל כך איתנה, כל כך זרה ...
האהבה שלך, אתמול כל כך איתנה, היא כל כך זרה,
אז זר פיך ומותניך,
המרירות הזו נראית לי מעט
שהיום סביבי אני מהרהר במלואו.
את הרוע שעשית לקחתי לטובה;
כפינה לדמעתך:
וגם אני לא פותח את החזה שלי לפצע שלא מחזיק מעמד
וגם לא עם יינות נשכחות אני שקט.
לבי יש אותך כל כך נוכח
שלפעמים, בגלל שהוא חי, אני לא מאמין
תן לו להרגיש את חוסר האהבה כפי שהוא מרגיש אותה.
ניצחתי במערך העקיפה:
של ההיסטוריה העצובה שלנו בלבד
הנשק הוא שלך; כל הכאב, שלי
***
משפט
הוא מגנה אותי לעבודות כפייה
הלב שלי, שממנו נתתי לך את המפתח.
אני לא רוצה שיסיים ייסורים,
ומפלדה אני טוען את השרשרת שלי.
גם המוח שלי לא מגלה צער גדול יותר
איזה חופש בלי נשיקה לאגד אותה,
וגם העונש אינו מתקבל פחות חמור
שתא של אהבה איתך מתמלא.
אני לא מאמין בגיהינום יותר מאשר היעדרותך.
גן עדן בלעדיך, אני דוחה את זה.
ששום שופט לא יכריז על חפותי
כי בתהליך ארוך טווח זה
אני אחפש רק את המשפט
למאסר עולם מחיבוקך.
***
הירח חיפש אותנו מהקרב ...
הירח חיפש אותנו מהקרב,
שר את התעלה, הנשייה פעימה.
ליבי, חסר פחד שבוי,
הושיט את ידיו, נאמן לשרשרת שלך.
איזה גיליונות דשא וירח מלא
היה כרוך במעשה המכריע.
איזו צהריים מיוזעת וחיה
לילי שושן לבן.
דרך הפינות הירוקות של הפגישה
הליטופים, החרדים, אבדו
כמו בסבך, גוף בפנים.
אלוהים ודבריו זיהו אותנו.
שוב העולם פנה, ובמרכזו
שתו שני פיות, בזה אחר זה.
***
מי יכול לנשוך אותך לאט ...
מי יכול לנשוך אותך לאט
כמו פרי מר על הקליפה.
מי יכול לישון בחספוס שלך
כמו היום בסיירה דל פוניינטה.
מי יכול לוותר על המצח הדחוס
כנגד הקצה הקשה של היופי שלך,
ועצב פנים מחייך,
שלום שבור וצעד אדיש.
מי יכול, אהובתי, הרועש
התנגדות הנפש המסיחה
להוביל את הפרווה שלך.
מי יכול להתהדר, כמו רסן,
את הקשת שאין כמוה למבטך
מהאור שלך לשחור שנפל לי.
***
אלה
הזמן המאוהב שתה בפה
והכרס אותו בנשיקות של יונה.
הצוואר שלך טהור, על הזהב הוא מופיע
רק בשביל הזהב היקר.
לונאדו השיער, הלב לונדו,
מסמיק רק מאוויר הריח.
פרג פולחני של פלג גוף עליון
ומרחיק אותך מהים הכחול-ירוק.
מבט הדבש שלך, ביצה בוערת,
האור הישן עם האורות החדשים
-פשוט ערה וכבר עייפה- אליה.
הניצחון כואב לך, ובענווה
אתה נושא את ייעוד האהבה שלך,
חיים עדינים ועקובים מדם שלי.