רבים מאיתנו פנטזו אי פעם על הרעיון של לכתוב רומן, ובכך לעצב את אותו סיפור שקורה לנו פתאום או שתלוי סביב הראש כבר שנים.
עם זאת, לפעמים בגלל עצלות, לפעמים בגלל חוסר זמן, וברוב המקרים בגלל לא יודע מאיפה להתחיל שמנו את הרעיון בצד ובסופו של דבר נשכח ממנו.
האמת היא שכתיבת רומן היא משימה שכרוכה במאמץ יוצא דופן, התמדה רבה ובעיקר סדרת ידע טכני שאי אפשר להזניח אם אנחנו רוצים להצליח בחברה הקשה אך המרגשת שלנו. קיימים מספר היבטים שאסור לנו להזניח אם בכוונתנו להתייחס ליצירות הסיפור שלנו ברצינות.
לאורך מאמר זה נציג אותם בקצרה ובעקבותיהם נעצור בכל אחד מהם, נגדיר אותם ולרשום כמה הערות מעניינות, כמו גם להציע טיפים שונים על אודות. כמובן, הכוונה בפוסט זה היא לא להציע חדשות טובות בעניין זה (מכיוון שמקצוע הסופר עתיק מדי ואלפי ואלפי מאמרים נכתבו כיצד להתמודד עם תהליך היצירה בנרטיב) אלא הוא מתיימר להיות משהו כמו גם סוג של קומפנדום של הנקודות העיקריות הקיימות ברוב המכריע של המדריכים. זו הסיבה שבמגע ראשון זה נתחיל לראות את 10 הנקודות שלדעתנו חיוניות לכתיבת רומן, ובנקודות הבאות נעמיק בכל אחת מהן בפירוט ונוסיף באותו מאמר את הקישורים הרלוונטיים. כפי שהם בואו נפרסם כדי שתוכלו לגשת אליהם בלחיצה פשוטה.
הרכב תסריט או מתווה
אף על פי שכל אחד מהם עוקב אחר השיטה שלו לפיתוח הרומן שלו, אחד הטיפים החוזרים ביותר בקורסי הנרטיב השונים ובמדריכים הוא יצירת מתאר או תסריט המאפשר לנו לדעת לאן ההיסטוריה שלנו הולכת. בדרך כלל קודמת לכך סיעור מוחות בו, כטיוטה, מתהפכים הרעיונות והסצנות השונות שיהוו את עמוד השדרה של הנרטיב. לאחר השגתם, הם מסודרים בסבב, המתאר בצורה מפורטת פחות או יותר כל סצנה או כל פרק בעבודה, בהיותם מעין שלד או מדריך זהה שיאפשרו לנו להתקדם בצעד בטוח. .
יצירת הדמויות
נקודה נוספת שאסור לנו להזניח היא יצירת דמויות אמינות, עם דמויות מוכרות ועם התניה וסתירות משלהן, תמיד להימנע מיצירת בובות בלבד ללא אישיותן. זה בגלל זה עלינו לעבוד היטב על הפסיכולוגיה של כל אחד מהם בהיותם חיוניים, על פי רוב מדריכי היצירה הנרטיבית, פיתוח גליונות הדמויות המאפשרים לנו להכיר אותם לעומק ולהפנים את יעדיהם ומניעיהם לפני העמדתם לפעולה או לדבר. במאמר המקביל שלו נציע כמה מקשים להשגת אמיתות האמירה של הדמויות שלנו, כמו גם הצעה של הקלפים שבהם נשתמש כדי לאסוף את כל המידע עליהם לפני שמתחילים לכתוב.
המספר
למרות שלא לכולם ברור זאת, המספר הוא ישות בדיונית שונה לחלוטין מכותבת היצירה. זהו הקול המהותי של הרומן, שלא יכול היה להתקיים ללא נוכחותו. חיוני להכיר את סוגי המספרים הקיימים והמאפיינים של כל אחד מהם על מנת לבחור את המתאים ביותר לסיפור שאנו רוצים לספר בכדי לשפר את איכותו. עלינו לכבד גם את הבחירה שאנחנו עושים, להישאר נאמנים לה ומבלי שהמספר סותר את דמותו שלו. בזמנו נעצור על כל אחד מסוגי המספרים הקיימים ומאפייניהם.
זמן
הטיפול בזמן הוא עוד אחד הגורמים המהותיים לבניית רומן בעל כושר פירעון מסוים. בשביל זה עלינו להבדיל היבטים שונים הקשורים לזמן כמו גם הזמן בו מוגדר הסיפור, משך האירועים והקצב הטמפורלי של הרומן עם ההגברות, הסטיות, הסיכומים והאליפסה שלו. מראש זה נראה משהו פשוט, אבל כפי שנראה בקרוב, זו משימה שדורשת הרבה מאמץ ותשומת לב. נעמיק בהיבטים הזמניים בחלק מהמאמרים הבאים.
החלל
לא פחות חשוב מהזמן הוא המרחב בו מתרחשת הפעולה. בשלב זה חשוב מאוד לתעד אם אנו מתכננים להציב את הרומן שלנו במקום אמיתי, כמו גם לבצע בצורה מופתית את התיאורים הרלוונטיים המאפשרים לקורא לקבל מושג טוב על המיקום שבחרנו. פיתוח כרטיסי חלל הוא רעיון טוב להיות עקביים לאורך כל העבודה עם החלל המיועד לכך.
תיעוד
למרות הופעתנו במקום השישי, זהו אחד הדברים הראשונים שעלינו לעשות, אולי לאחר (או במהלך) עיבוד הסקירה, כדי שלא נצטרך לעצור את תהליך כתיבת הרומן יותר ממה שצריך. נכנסנו למשימה. עם זאת, זה דבר שלא מסתיים בשלב שלפני הכתיבה מכיוון שככל שאנו מתקדמים ביצירתנו, יופיעו היבטים חדשים עליהם נצטרך לתעד את עצמנו כדי להשיג אמינות לקריינות. אם מדובר ברומן היסטורי, זה מוצג כאחד ההיבטים הבסיסיים להשגת תוצאה יוצאת דופן.
הסגנון
רוב המדריכים הנרטיביים ברורים מאוד בסגנון: לנסות להיות צלול, נשמע טבעי ונמנע משפה מלאת מלאכותית: אל תגיד בשתי מילים מה אתה יכול להגיד באחת. בבוא העת, במאמרים עוקבים, נראה את החשיבות של הבחנה ברורה בין סגנון המספר לסגנון בו נעשה שימוש בדיאלוגים, אשר חייבים להיות כפופים לאופן שבו כל אחת מהדמויות מדברות. ננסה גם להצביע על טעויות נפוצות מסוימות שעלינו לנסות להימנע מהן.
סיפורים משובצים
נוכחותם של סיפורים מוכנסים נפוצה בנרטיב, כלומר של סיפורים משני הכלול בסיפור המרכזי, ולעתים קרובות מכונה אחת הדמויות. זהו הליך המעניק לרומן עושר ומורכבות גדולים ושבמקרים מסוימים שימש לבניית יצירות שלמות כמו "אלף לילה ולילה". יש צורך להכיר היטב את הטכניקה הזו כדי להיות מסוגל לבצע אותה בצורה מספקת.
תהליך הבדיקה והתיקון
חשוב להיות ביקורתיים כלפי מה שאנחנו כותבים, גם לאחר סיום העבודה, בכדי לתקן שגיאות אפשריות או לשפר את הקטעים שאיתם איננו לגמרי מרוצה, כמו למשל במהלך כתיבת אותו דבר, כדי להימנע מהצורך לשנות יותר מדי שברים לאחר סיום. לפעמים אנו יכולים לסמוך על עזרה חיצונית (או מקצועית או דעתם הפשוטה אך היקרה של קוראי הסביבה שלנו שאנו סומכים על הקריטריונים שלהם) אך המילה האחרונה של מה שיש לשנות היא אך ורק שלנו. זה אולי אחד השלבים המייגעים והחוזרים ביותר של התהליך, בגלל חוסר היצירתיות שלו והכעס שנובע מהצורך למחוק את מה שעלה לנו לכתוב באותה תקופה, אבל זה תלוי אם התוצאה של רומן משביע רצון.
הגישה
כדי להיות סופר ... אתה חייב להיות יחס הכותב. בקיצור, זה אומר להיות מאוד ברורים למה אנחנו רוצים (או צריכים) לכתוב, אבל מעל הכל ... לרדת לעבודה ולעשות את זה. העולם מלא סופרים שמעולם לא הסתובבו יותר משתי פסקאות, אך הם בתודעתם יוצרים פוטנציאליים של רבי מכר שרק מחכים לתנאים הדרושים כדי לשמח את כולנו בעבודתם. הם בהחלט לא יודעים עדיין הסחר. התחלה לכתוב היא הכרחית כמו יצירת שגרה והרגלי כתיבה, עם קביעות מסוימת, קרא כמה שיותר להמשיך ללמוד ובעיקר, הדבר החשוב ביותר: ליהנות ממה שאנחנו עושים, שכן אחרת כל זה לא היה הגיוני.
עשר הנקודות הן לדעתי סבירות מאוד. עמוסות בסיבות ובדעות נבונות על מקצוע הכתיבה. עם זאת, אני חושב שכמו בכל דבר, לכל אחד השימושים והמנהגים שלו, אך אחרים נמנעים מחוקים ושגרה, נותנים למוחם להכתיב לידיים המגושמות שמתקדמות לאט לאט במשימתן לתמלל שאריות של סיפור לא ברור.
ההזמנה נראית תמיד מומלצת, אך כשם שכותבים רבים משתמשים בשיטה המתוארת ביישום ושכנוע, ישנם גם כאלה הנסחפים מהדחף לכתוב בזמן שהוא נובע מזכרונם, מחלומותיהם או הסיוטים שלהם, שלבסוף יהיו היסטוריה שהוא לא מכיר מראש את המסלול או את הסוף. סוג מחבר זה יהיה, יכול להיות, הראשון המופתע מהסיפור שסיפר בעת כתיבת המילה END.