וילהלם גרים נולד ביום כמו היום מיום 1786 en ברלין, שנה וקצת מאוחר יותר מאחיו יעקב. יחד הם חיברו א סדרת סיפורי ילדים בלתי נשכחת נאסף ממסורת בעל פה. כותרות כמו שלגים, לִכלוּכִית, הדורמינט היפה o כיפה אדומה, החתול עם המגפיים o עמי ותמי הם חלק מהדמיון התרבותי האוניברסלי. היום אני מדבר קצת עליהם ועל סיפורים בכלל.
סיפורים מעל הכל
אנו חיים בזמנים מעט רכים לחלק מהדברים וחשוכים מדי לאחרים. אבל אתמול, היום ומחר המסורת לספר סיפורים תמשיך ללוות אותנו. וזה חייב להיות כך. אין שום דבר טוב יותר להתחיל להסביר לילד את העולם וללמוד אותו לדמיין וליצור אותם. הם מניחים הכל כדי ללמוד מושגים ורגשות אוניברסליים במהותם הטהורה ביותר. הם מנוגדים הכי טוב עם הגרוע ביותר, הכי אמיתי עם הכי פנטסטי, האידיאלים עם המציאות. ומעל הכל להראות לנו את החלומות שלנו ואחרים נותנים לנו השראה.
והם צריכים להיות כאלה, בלי חצי מידות. הלהיטות של היום לרצות לשנות, לרכך או להכשיר מושגים על בסיס אותה תקינות פוליטית משעממת ולעתים קרובות מרושעת ומגוחכת שמתכוון לקפל הכל לנוחות גם רצה או רוצה להשיג אותם. אני מקווה שלא אצליח והזאבים הם עדיין זאבים איומים שאוכלים בנות (גם אם הם החיות הנפלאות ביותר בעולם הזה עבור האדם הצנוע שלי).
חייבות להיות מכשפות רעות מאוד לכוד ילדים חסרי חשד בבתי שוקולד וממתקים טעימים. י חתלתולים חכמים מאוד שעם מגפיים של שבע ליגות הם מקבלים את כל העושר עבור אדונם (ומלמדים את הילדים - ורבים מבוגרים - מהי ליגה). או, איך לא יכול להיות חייט קטן ואמיץ בתקופות של תחרות לתופרות חניכות. ואני תמיד ארצה להיות סינדרלה לראות אם נסיך נאה יום אחד תביא לי נעל קטנה שמתאימה לי עם הכדורים שלי. אני יודע על כמה פטישיסטים מאוד עם כפות הרגליים ...
האחים האהובים עלי גרים סיפור
למעשה, אני אוהב את כולם, אבל אני יכול להדגיש אחד מסיבות סנטימנטליות: הזאב ושבעת הילדים הקטנים. זה שזכרוני מעורר תמיד כשאני מדבר על סיפורים. כי אני הולך לרגע כבר מפוזר של ילדות, שאובד בין בוקר לילה, אך בו הוא ברור מאוד הקול של אבי, ששיניתי את זה לפי שהילדים הקטנים או הזאב הצרוד מספר לי על זה. הראה לי את הרגל שלך דרך הדלת, אני שומע. אז תמיד דמיינתי את זה זאב ערמומי תוחב את רגלו בקמח כדי להטעות את העזים ו לזלול אותם ללא חסד כשהתמימים מאוד נפלו בפח.
הרגע היה אימתני כמו שהיה מרתק, שהגיע לשיאו יותר מוקסם. כשילדת האם המייסרת יכלה להסיר אותם מבטן הזאב, שישבה כל כך מרוצה אחרי החג, והחליפה אותם באבנים. ובאותו החלק המעורפל שקיים גם בילדות, השמחה לסוף הטוב הוכתמה מעט, באופן לא מודע, לשם כך תמיד כל כך נורא עבור הזאב. כן, הוא היה עז, שקרן ורשע ויכול להיות שמגיע לו את הסוף הזה, אבל תמיד הגיע תורו.. זו הסיבה שעכשיו, עם הגיל, יש לי כל כך הרבה חיבה והערצה כלפיהם ואני אוכל גם ילדים בהנאה.
כמה מהדורות על סיפוריהם של האחים גרים
הגרים אספו את סיפורי העם הללו מהמסורת שבעל פה ביצירה שכותרתה סיפורי ילדים ובית (1812-1822). עם הזמן יש אינספור מהדורות מחודשות שנוצרו עם כותרות כגון האגדות של האחים גרים o סיפורים של האחים גרים, גם אם הם לא המציאו אותם. אבל בואו נגיד שהם 'ניכפו' בדרך שהם הם כיבדו את הרעננות והספונטניות של הסיפורים המסורתיים והם לא רצו לשכתב אותם בצורה יותר מורכבת או ספרותית.
לזכותי ייאמר שתי המהדורות האלה:
- סיפוריהם של האחים גרים, של נואל דניאל. מהדורה שהיא פנינה עם איורים קלאסיים יפהפיים. כבר דיברתי עליו ב המאמר הזה.
- סיפורי האחים גרים לכל הגילאים, של פיליפ פולמן, שם הסופר האנגלי הנודע הזה, מחבר הטרילוגיה חומר אפל, בחר את חמישים סיפורי האחים גרים האהובים עליו, ומספר אותם בדרכו שלו.
סיפור האחים גרים האהוב עלי הוא שלושת העלים של הנחש.
למרות שסיפוריהם צונזרו למדי לאורך זמן, אני עדיין אוהד את הגרסאות האפלות האלה שסיפרו לנו בהתחלה, ומראה לנו שהעולם אינו תמיד סיפור אגדה. בסיפור שציינתי זה עתה יש תשוקה, בגידה ונקמה, דבר שאני אוהב את הסגנון שאותו מחברים אלה. תמיד האמנו שהם כותבים לילדים, אבל הופעות יכולות להטעות.
מאמר מעולה, תודה רבה על ההמלצה.