האם אתה מחפש ביוגרפיה של רובן דריו? הניקרגואה רובן דריו היה אחד המשוררים הספרדים-אמריקאים שהכי עם שירתו הוא חולל מהפכה בקצב הפסוק הקסטיליאני. אפשר גם לומר שאיתו זרם מודרניסטי, בהיותו עצמו היזם העיקרי של זה.
רובן דריו לא היה בדיוק השם הזה. שמו האמיתי היה שמח רובן גרסיה סרמיינטו, אך הוא לקח את שם המשפחה של דריו כיוון שכינוי אביו היה ידוע בכינויו. רובן החל לכתוב מתוך הרגל, כאילו כתיבת שירים הייתה משהו נורמלי באותה תקופה ובסביבתו (אלגיות לנפטרים, אודים לניצחונות וכו '), אך בקלות מדהימה בעת חיבור פסוקים עם מקצבים ואמירתם.
חייו לא היו קלים כלל. הוא גדל סביב מערכת חילוקי דעות משפחתית שהובילה אותו לברוח בכתיבה, ובכך גיבש אידיאל רומנטי וחלומי מסוים בכל הקומפוזיציות המוקדמות שלו.
עשרות שנים עברו ורובן דריו נקרא לחולל מהפכה קצבית בפסוקים הקסטיליאניים ולמלא את עולם הספרות הספרדית-אמריקאית בפנטזיות חדשות.
"רואים פרחים מוזרים
בצמחייה המפוארת של סיפורים כחולים,
ובין הענפים הקסומים, ה
papemores, שהשיר שלהם יהיה אקסטזה של אהבה
לבולבוסים.(פאפמור: ציפור נדירה; נורות: זמיר.) "
חיים קצרים, קריירה ספרותית אינטנסיבית (1867-1916)
רובן דריו נולד במטאפה (ניקרגואה), אך רק חודש לאחר לידתו עבר לגור בליאון, שם היו כביכול אביו מנואל גרסיה ואמו רוזה סרמינטו נישואים נוחים אך לא מאוד משגשגים ומלאי אומללות. הוא התיישב במזנון המקום והיא ברחה מפעם לפעם עם קרוביה. תוהו ובוהו היה שם באותה משפחה ורובן בקרוב הלך להתגורר אצל הדודים של אמו, ברנרדה סרמינטו ובעלה, ה אלוף משנה פליז רמירז, שקיבלו אותו טוב מאוד וכמו הורים אמיתיים. לרובן לא הייתה חיבתו של אמו, והרבה פחות מכך של אביו, שעבורו חש ניתוק אמיתי.
למד בא מכללה ישועית, שאליו הוא בוודאי לא זכה לחיבה רבה בהתחשב בשירים האירוניים והלעגיים שכתב על כך באותה תקופה. בצעירותו הוא חש עד מהרה את ההשפעה הרומנטית של גוסטבו אדולפו Bécquer y ויקטור הוגו, שניהם נחשבים לאתנים מאוהבים, הניתנים תמיד לרומנטיקה ולאהבות אומללות.
עם 15 שנים הייתה לי כבר רשימה עם שמות של שלוש בנות: רוסאריו אמלינה מורילו (על פי התיאור, ילדה דקיקה עם עיניים ירוקות), בת דודה רחוקה, בלונדינית ויפה למדי, שלימים האמינו שהיא איזבל סוואן, ולבסוף, אמנית הטרפז הורטנסיה בויסליי. אך איש לא יגיע לליבו באותה מידה כמו שהראשון הגיע, רוסאריו אמלינה מורילו, לה הקדיש רומן סנטימנטלי בינוני שכותרתו "אמלינה." הוא רצה להתחתן איתה, אך גם חבריו וקרובי משפחתו קשרו קשר לגרום לו לעזוב את העיר ולא לקבל החלטות פריצות ולא דעות.
בשנת 1882 היה לו מפגש הנשיא זלדיבר, באל סלבדור, עליו כתב את הדברים הבאים: "... הוא היה חביב מאוד ודיבר איתי על הפסוקים שלי והציע לי הגנה; אבל כששאלתי את עצמי מה אני רוצה, עניתי במילים המדויקות והבלתי נשכחות האלה שגרמו לאיש הכוח לחייך: "אני רוצה שיהיה לי עמדה חברתית טובה"".
בתגובה זו נראה היטב דאגתו העיקרית והיא זו לרובן דריו היו תמיד שאיפות בורגניות, שתמיד היו מתוסכלים עד כאב.
כשעבר לשלב הצ'יליאני שלו, הוא גם ניסה את זה כשפגש את הנשיא האובדני בלמסדה ובנו, פדרו בלמאסדה טורו, איתם שמר על ידידות. שאיפתו לראות עצמו בורגני הגיעה לנקודה כזו שאכל בסתר רק הרינג ובירה, להיות מסוגל להתלבש היטב וראוי לעמדתו השקרית.
הוא עבר קצת יותר בקריירה הספרותית שלו, הוא פרסם בצ'ילה משנת 1886, "Caltrops", כמה שירים שיתנו דין וחשבון על מצבו העצוב של משורר מסכן ולא מובן. בתחרות ספרותית שקרא המיליונר פדריקו ורלה כתב "סְתָוִי", איתו הוא השיג מקום 8 צנוע מאוד מבין 47 שהופיעו. הוא גם השתתף עם "שיר אפי לתפארת צ'ילה", עליו נופל הפרס הראשון המדווח על 300 הפסו הראשונים שהושג בספרות.
רק בשנת 1888 הם מבינים את ערכו האמיתי של רובן דריו. הספר שיעניק לו את היוקרה הזו יהיה "כָּחוֹל", ספר שיבח מספרד על ידי הסופר היוקרתי חואן ואלרה. מכתביו שימשו פרולוג למהדורה המחודשת המוגדלת החדשה שתפורסם בשנת 1890. למרות זאת, דריו לא היה מאושר ורצונו להשיג הכרה ובעיקר שגשוג כלכלי כבר הפך לאובססיבי. זה כשהוא "בורח" לאירופה, במיוחד לפריז.
רובן דריו באירופה
הוא התחתן עם רפאלה קונטרראס, אישה עם אותם טעמים ותחביבים ספרותיים. זה היה לרגל המאה הרביעית לגילוי אמריקה, כשראה את רצונו להכיר את העולם הישן מתממש על ידי היותו נשלח כשגריר בספרד.
הוא נחת בלה קורוניה בשנת 1892, ושם יצר קשרים מיידיים עם הדמויות העיקריות של הפוליטיקה והספרות הספרדית. אך כאשר נראה שהכל מחייך אליו הוא ראה שוב את אושרו נקטע כאשר אשתו נפטרה לפתע בתחילת 1893. האירוע הטרגי הזה הביא אותו להחיות את חיבתו כבר לאלכוהול.
בדיוק במצב ההוא של השיכרון הוא נאלץ להתחתן עם רוסאריו אמלינה מורילו. אתה זוכר אותה? אותה בחורה דקיקה וירוקה עיניים אותה העריץ כגבר צעיר. היא לא התנהגה טוב עם רובן, מכיוון שהסכימה על תוכנית עם אחיה של רובן דריו להתחתן איתה באיומי אקדח, בהיותה כבר בהריון עם גבר אחר. הם התחתנו ב- 8 במרץ 1893.
רובן דריו התפטר תחילה, אך לא הסכים לחיות בהונאה כזו ונמלט כשהוא יכול מאותם נישואי שווא. הגיע למדריד שם פגש אישה טובה, במצב נמוך, פרנסיסקה סאנצ'סהמשרתת של המשורר וויליאספה, בה הוא אכן מצא מתיקות וכבוד. באחד משיריו הקדיש לו מילים כאלה:
"היזהר מהכאב שהכרת
ולהעלות אותך לאהבה בלי להבין ”.
איתה נסע לפריז, לאחר ששהה כמה שנים בבואנוס איירס. פריז היא רק התחלה של כמות נסיעות נלהבת (ברצלונה, מיורקה, איטליה, מלחמה, אנגליה, ...). בתקופה זו הוא כותב את ספריו החשובים ביותר: "שירי חיים ותקווה" (1905), "השיר הנודד" (1907), "שיר הסתיו" (1910) y "הזהב של מיורקה" (1913).
ניתן לראות את ההבדל בין כתיבת הספרים האחרונים הללו, שבהם ניתן היה למצוא בדיחות, פלירטוטים, בדיחות ורוח צהלנית, לעומת כתביו הראשונים שהיו מלאים כאב ואכזבה. הנה דוגמה מספרו "הזהב של מיורקה":
"נשים מיורקניות לובשות א
חצאית צנועה,
מטפחת וצמה
בחלק האחורי.
זה שראיתי, בחלוף,
כמובן.
ומי שלא לובש את זה לא כועס,
לזה".
זמן הנסיגה
מיורקה הייתה טיול שהוא עשה יותר למען מצב בריאותו העדין יותר מכל סיבה אחרת. למרות הטיפול הטוב שאשתו דאז פרנציסקה העניקה לו, המשורר לא היה מסוגל לצאת צף.
הוא מעולם לא השיג את מבוקשו מההתחלה, שרצה מיקום חברתי טוב אותו חיפש במאמץ רב מההתחלה, וכתוצאה מכך הוביל חיים צנועים. יעיד על כך פרק מחריד שהיה איתו אלכסנדר סאווה, ששנים רבות קודם לכן שימש כמדריך בפריז להכרת חלק משכונות העיר. סאווה היה בוהמיה עיוור זקן ומסכן שהקדיש את חייו לחלוטין לספרות. הוא דרש מרובן את הסכום הזעום של 400 פסטות כדי לראות סוף סוף את מה שפורסם היום יצירתו היקרה ביותר, "הארות בצל". אך רובן לא עמד במשימה לספק לו את הכסף האמור והוא שימש בהתעלמות. סאווה עבר מהתחננות לזעם, ואף דרש תשלום עבור שירותים לכאורה שניתנו. לדברי סאווה עצמו, הוא היה המחבר "השחור" של כמה מאמרים שנשלחו בשנת 1905 ל האומה עליהם חתם רובן דריו. למרות זאת, רובן יהיה הפרולוג לספרו של אלחנדרו סאווה, שנפטר כבר כשפורסם.
הוא לא היה מרוויח הרבה כסף אבל אם היה זוכה ב הכרה גדולה ברובם סופרים בשפה הספרדית העכשווית.
הביוגרפיה של רובן דריו מסתיימת בשנת 1916, זמן קצר לאחר שחזר למולדתו ניקרגואה, רובן דריו נפטר. ידיעה זו מילאה את הקהילה האינטלקטואלית דוברת הספרדית בצער רב. מנואל מצ'אדומשורר ספרדי שהושפע מאוד מ- Rubén, הקדיש זאת כתיבה:
"כמו כשנסעת, אח,
אתה נעדר,
וממלא אותך בבדידות שמחכה
שובך ... תבוא? בזמן,
האביב
הולך לכסות את השדות, לשחרר
המקור.
ביום, בלילה ... היום, אתמול ...
במעורפל
מאוחר, עם שחר הפנינה,
השירים שלך מהדהדים.
ואתם במוחנו, ובתוך
לבבותינו,
שמועה שלא נכבה, אש
שלא מכבה.
וגם במדריד, בפריז, ברומא,
בארגנטינה
הם מחכים לך ... איפה שהאוצר שלך רוצה
אלוהי
זה רטט, הבן שלו שורד, שלווה, מתוק,
חָזָק…
רק במנגואה יש א
פינה קודרת
איפה שכתבה היד שהרגה
למוות:
'בוא, נוסע, רובן דריו לא כאן'. "
כמה משיריו ...
זה מבחר שירים מאת רובן דריו שהכנו כדי שתדע קצת יותר על הקצב שלו, על הפסוקים שלו:
קמפואר
זה עם השיער האפור,
כמו פרווה של ערמי,
הוא אסף את הכנות הילדותית שלו
עם הניסיון שלו כזקן;
כשאתה מחזיק את זה ביד שלך
ספר של אדם כזה,
דבורה היא כל ביטוי
זה, שעף מהנייר,
השאר את הדבש על שפתייך
וזה עוקץ בלב.
עצוב, עצוב מאוד
יום אחד הייתי עצובה, מאוד עצובה
צופה במים נופלים ממזרקה.
זה היה הלילה המתוק והארגנטינאי. בכה
הלילה. הלילה נאנח. מרותק
הלילה. והדמדומים באמטיסט הרך שלו,
דילל את דמעתו של אמן מסתורי.
והאמן הזה היה אני, מסתורי ונאנק,
שערבב את נשמתי עם סילון המזרקה.
לַיְלָה
שקט של הלילה, שקט כואב
לילי ... מדוע הנפש רועדת בצורה כזו?
אני שומע את זמזומי של דמי
בתוך הגולגולת שלי חולפת סערה עדינה.
נדודי שינה! לא מצליח לישון, ובכל זאת
נשמע. להיות הקטע האוטומטי
של דיסקציה רוחנית, המלט העצמי!
לדלל את העצב שלי
ביין לילי
בגביש החושך הנפלא ...
ואני אומר לעצמי: באיזו שעה תגיע השחר?
דלת נסגרה ...
עובר אורח עבר ...
השעון השמיע שלוש עשרה שעות ... כן זה יהיה היא!
שלי
שלי: זה שמך.
מה עוד הרמוניה?
שלי: אור יום;
שלי: ורדים, להבות.
איזה ריח אתה נשפך
בנשמה שלי
אם אני יודע שאתה אוהב אותי!
הו שלי! הו שלי!
המין שלך נמס
עם המין החזק שלי,
המסת שני ארד.
אני עצוב, אתה עצוב ...
אתה לא צריך להיות אז
שלי למוות?
ציר הזמן של הביוגרפיה של רובן דריו
וכאן, סיכום כרונולוגי קצר של מה שנראה עד כה אודות הביוגרפיה של רובן דריו:
- 1867: 18 בינואר: רובן דריו נולד במטאפה, ניקרגואה.
- 1887: פרסם "אמלינה ". כותב "Caltrops", "אוטוניאלס", "שיר אפי לתפארת צ'ילה".
- 1888: פוסט "כָּחוֹל" ואביו נפטר.
- 1891: חתונה דתית עם רפאלה קונטראס. בנם רובן נולד.
- 1892: הוא נוסע לספרד שנשלח על ידי ממשלת ניקרגואה, לרגל המאה הרביעית לגילוי אמריקה.
- 1893: רפאלה קונטרראס נפטרת. הוא התחתן עם רוסאריו אמלינה מורילו.
- 1896: פוסט "יש" y "פרוזה גסה".
- 1898: הוא נסע למדריד ככתב של לה נסיון.
- 1900: האומה שולחת אותו לפריז. אהובתו פרנסיסקה סאנצ'ס מלווה אותו.
- 1905: פוסט "שירי חיים ותקווה".
- 1913: מפריז נוסעים לוולדמוסה, במיורקה: "הזהב של מיורקה" (עבודה שפורסמה).
- 1916: הוא נפטר בלאון, ניקרגואה.
עבודת גמר מצוינת לחגיגת מאה שנה למותו של נסיך קסטיליאן מכתבים, יוזם ונציגו הגבוה ביותר של המודרניזם הלטיני אמריקאי. רובן דריו נקרא לחולל מהפכה קצבית בפסוקים הקסטיליאניים, אך גם לאכלס את העולם הספרותי בפנטזיות חדשות, ברבורים הזויים, עננים בלתי נמנעים, קנגורו ונמרים בנגליים המתקיימים באותו נוף בלתי אפשרי. זה הביא לשפה שנמצאה בריקבון את ההשפעה האמריקאית המתחדשת והמודלים הפרנסיים והסימבוליסטיים הצרפתיים, ופתחה אותה ללקסיקון עשיר ומוזר, לגמישות ומוסיקליות חדשה בפסוק ופרוזה, והכניסה נושאים ומוטיבים אוניברסליים, אקזוטיים ו הילידים, שהלהיבו את הדמיון ואת יכולת האנלוגיות.
תודה לך חוסה אנטוניו על תגובתך!
ללא ספק אנו רואים שלרובן דריו היה מקום בדף שלנו ועשינו זאת. כל טוב!
שמו של רובן היה פליקס, ולא פליז.
שלום, בוקר טוב, הביוגרפיה טובה מאוד, תודה כי רובן דריו הוא המשורר האהוב עלי, תודה על הכל
ביוגרפיה טובה אני מברך אותה על עבודתה ותרומתה.
ביוגרפיה מצוינת עזרה לי מאוד בבחינה
חשוב שהם יפרסמו את השנה בה פורסם מידע זה וכן את היום והחודש
שמו של רובן היה פליקס, ולא פליז.
שלום, ביוגרפיה טובה מאוד. שאלה באיזו שנה הכנת את הביוגרפיה הקצרה הזו? אני צריך לעשות ביבליוגרפיה עם המחקר הזה. האם תוכל לתת לי את תאריך היצירה של פרסום זה בבקשה
היכן אוכל לראות את תאריך פרסום הביבליוגרפיה הזו.